די. סי. אס. חיזוק מבנים בע"מ ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.בתיקים שבפניינו הוגשו על ידי התובעות, בקשות למתן פסק דין הצהרתיים לפיהם הן אינן חייבות לנתבע כספים בגין דמי ביטוח.

במסגרת ההליך הוגשו בקשות זמניות כדלקמן:

א.בקשת התובעת 1 (להלן – די.סי.אס.) לאסור על הנתבע לנקוט נגדה בהליכי הוצאה לפועל, בגין חובות נטענים בדמי ביטוח.

ב.בקשת התובעת 2 (להלן – קדם) לאסור על הנתבע לפעול נגדה בהליכי גביה בגין חובות נטענים של התובעת 1, ובכלל זאת להורות על ביטול עיקול שהוטל על חשבון הבנק שלה.

כעולה מכתב התביעה ומהבקשות, המוסד לביטוח לאומי נקט בהליכי הוצאה לפועל מכח פקודת המיסים (גביה) נגד שתי החברות, בגין חוב נטען בדמי ביטוח, בגין עובדים של חברת די.סי.אס.

במסגרת הליכי הגביה, הוטלו עיקולים גם על חברת קדם. לטענת המל"ל, יש לראות בעובדים גם כעובדיה של חברת קדם.

2.ההליכים נפתחו בבית משפט השלום.

בהתאם להחלטת כב' השופט קירש מיום 20/3/17 הועבר הדיון לבית הדין לעבודה.

3.ביום 16/7/17 התקיים דיון בבקשה לסעדים זמניים.

לאחריו, ביום 17/7/17 ניתנה החלטה לפיה העיקול שהוטל על חשבון הבנק של קדם, יבוטל, זאת מן הטעם שבשלב שבו ניתנה ההחלטה, לא הובאה כל ראיה לכך שחברת קדם היתה מעסיקה של העובדים הרשומים בחברת די.סי.אס..

4.לאחר ההחלטה, הוגשה תעודת עובד ציבור מטעם המל"ל, בה פורטה טענתו מדוע יש לראות גם בחברת קדם, כמעסיקתם של העובדים שהועסקו בחברת די.סי.אס.