ב"ל 37206-11-13, א.א. נ' המוסד לבטוח לאומי

1.לפנינו תביעה כספית והצהרתית בגין שירותי סיעוד רפואי המגיעים לתובע, נפגע בעבודה בעל נכות של 100%.

התובע פסול דין והגיש את תביעתו באמצעות אפוטרופסו, אביו ג. א.

התובע הגיש תביעתו כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") וכנגד שירותי בריאות כללית (להלן: "הנתבעת").

2.עובדות המקרה:

א.התובע יליד 24.5.1979.

ב.התובע נפגע בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה מיום 16.5.01.

ג.תביעה לקביעת דרגת נכות הוגשה ביום 4.2.03.

ד.ועדה רפואית מיום 15.4.03 קבעה לתובע נכות זמנית בשיעור 100% מיום 16.11.01 עד 14.4.04.

ה.ועדה רפואית מיום 4.4.04 קבעה לו נכות צמיתה בשיעור 100% מיום 15.4.04.

ו.במקביל הגיש התובע גם תביעה לנכות כללית ונקבעה נכות רפואית בשיעור 100%. התובע התבקש לבחור בין שתי הקצבאות היות שלא ניתן לשלם כפל גמלאות. ביום 30.7.06 הודיע התובע כי בחר בקצבת נפגע עבודה.

3.התובע טען בתביעתו כי הוא הגיש תביעת נזיקין לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה–1975 ובמסגרתה מינה בית המשפט המחוזי (מרכז) את פרופ' מרה שוכינה כמומחית מטעם בית המשפט, אשר קבעה בחוות דעתה כי התובע זקוק לעזרה מלאה בפעולות היום יום.

במסגרת ההידּיינות בין התובע למבטחת הוגשה תעודת עובד ציבור לפיה התובע זכאי ל"ריפוי, החלמה ושיקום רפואי" כמשמעות מונח זה בסעיף 86 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").

הוצהר על ידי המוסד לביטוח לאומי כי בהתאם לסעיף 89 לחוק הביטוח הלאומי הטיפול הרפואי ניתן על ידי קופת החולים, שהוכר כשירות רפואי מכוח סעיף 89(3) לחוק הביטוח הלאומי.

במכתב הבהרה מטעם הנתבע צוין כי התובע מוגדר כחולה סיעודי ועל כן זכאי הוא לטיפול סיעודי-רפואי מאת שירותי בריאות כללית.