ב"ל 36550-09-14 נעמה מור יוסף נ' המוסד לביטוח לאומי - פסקדין

1.עסקינן בתובענה, במסגרתה מבקשת התובעת להכיר באירוע שאירע לה ביום 27.3.14 כ"תאונה" כמשמעה בסעיף 150 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה – 1995 (להלן:"החוק"). יצויין, כי התובעת נפגעה בברכה השמאלית.

התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה עליו נחקרה בבית הדין, ואחר כך סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.

2.הנתבע דחה את תביעתה של התובעת בנימוק הבא:

"תאונה כהגדרתה בסעיף 150 לחוק היא: אירוע פתאומי שבו גורם חיצוני מביא לחבלה פיסית וכתוצאה ממנה לאובדן כושר התפקוד. מעיון בפרטי תביעתך ומבירורים שערכנו נמצא, כי הפגיעה שאובחנה – חבלת ברך שמאל – לא נגרמה על ידי גורם חיצוני אלא כתוצאה מתנועה סיבובית / תנועה לא טובה שביצעת במהלך שיעור יוגה. לפיכך לא ארעה לך 'תאונה' כמשמעותה בחוק".

טענות התובעת

3.לטענת התובעת, השאלה שעומדת על הפרק היא האם יש גורם חיצוני שגרם לתאונה. התובעת היתה בריאה, ולא היה שום גורם פנימי שגרם לתאונה. מאמץ כשלעצמו יכול להיות גורם חיצוני אם נוספים לו עוד דברים. אין ספק שהתרגיל אותו עשתה התובעת במהלך שיעור יוגה דורש מאמץ לא קטן. בתרגיל הופעל לחץ של הברך האחת על הברך האחרת, ואלמלא כך לא היה קורה דבר. לא ניתן לדעת אם הנזק הוא כתוצאה מהנפילה או מהלחץ שהופעל.

טענות הנתבע

4.לטענת הנתבע, עולה מהמסמכים הרפואיים כי התובעת התלוננה על כאב חד בברך, וזאת תוך כדי ביצוע תרגיל יוגה ללא כל נפילה או חבלה. לפיכך, לא גורם חיצוני הביא לפגיעה. לאורך כל הדרך התובעת לא מייחסת פגיעתה למעורבות גורם חיצוני, אלא לכאבים פתאומיים ללא כל נפילה או חבלה.

"הקליק" שחשה התובעת בברכה הינו גם לטענתה תוצאה של התנוחה בה היא עמדה, והוא לא יכול להוות את האירוע הפתאומי הנדרש בחוק. התובעת במקרה דנן עסקה ביוגה, במהלכה נדרשה למאמץ מכוון, ולא קרה דבר ברור שניתן להצביע עליו במהלך התרגיל במסגרתו חשה בכאב בברכה. הגירסה אודות הנפילה או המזרן הינה גירסה מחודשת ומשופצת, ולכן סביר יותר שהנזק בברך התהווה עם הישמע הקליק, ואין כאן תרומה של גורם חיצוני.

לפיכך, יש לדחות את התובענה.