ב"ל 36091-01-14 עורסאן עדוי נ' המוסד לביטוח לאומי

1.המערער נפגע ביום 04.04.12 באצבע שתיים של יד ימין, ופגיעתו הוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה.

המערער ביקש לקבוע את נכותו בגין פגיעתו הנ"ל, וועדה רפואית בדרג ראשון מיום 21.06.13 קבעה לו 0% נכות יציבה החל מהתאריך 04.07.12.

המערער הגיש ערר על קביעת הדרג הראשון, וועדה רפואית לעררים שהתכנסה בשני מועדים ביום 27.11.13 (להלן: "הוועדה") דחתה את הערר תוך שהותירה את קביעת הדרג הראשון על כנה.

על קביעה זו נסב הערעור שלפני.

2.בדיון בערעור אשר התקיים בפני בית הדין, חזר ב"כ המערער על נימוקיו בכתב הערעור שעיקרם כדלקמן –

א.טעתה הוועדה משלא נימקה את קביעתה ותיארה אותם בקצרה ובכלליות.

ב.טעתה הוועדה משלא התייחסה לתסמיניו של המערער העולים מתלונותיו ומהתיעוד הרפואי שעמדו בפניה.

ג.הוועדה לא בדקה את תלונות המערער באשר למכאוביו והגבלות בתנועות המיישרים של אצבעות 2-3.

ד.טעתה הוועדה משלא ביקשה כי ייערכו בעניינו של המערער בדיקות הדמיה כדי למצוא הסבר להגבלות הניכרות בתנועות אצבעות 2-3.

ה.טעתה הוועדה משלא כללה בהרכה מומחה בתחום הפלסטיקה ולא קיבלה הערכה באשר לצלקות המתעדות במסמכים הרפואיים. מדובר בצלקות מפוזרות ומגבילות את תנועות האצבעות ובעיקר בזמן הכיפוף.

ו.יש להחזיר את עניינו של המערער לדיון בפני וועדה שבהרכבה ייכלל מומחה בתחום הפלסטיקה, ולנוכח טעויותיה של הוועדה להשיב את העניין לוועדה בהרכב אחר.

3.ב"כ המשיב מנגד, התנגדה להחזרת עניינו של המערער לוועדה, ולגישתה לא נפל כל פגם משפטי בדרך פעולותיה.

לטענתה, הוועדה בדקה את המערער ומצאה כי כל תנועות הכיפוף האפשריות הן תקינות וכן הפעלת אצבע 2 במפרקים תקינה. הוועדה בדקה את הצלקת שנותרה בגין הפצע ומצאה כי הצבע תקין וכי התחושה שמורה.

4.החלטת הוועדה מושא הערעור: