ב"ל 35548-01-14 א' נ' המוסד לביטוח לאומי

המשיב, מר א' , הגיש ערעור זה לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, על החלטת הועדה לעררים (אי כושר) מיום 20.10.13, על פיה המערער לא איבד מעל 50% מכושרו להשתכר.

למערער, שהינו יליד 1992, נקבעו 50% נכות רפואית בגין מחלת האפילפסיה.

בדיון לפני הועדה לעררים מושא הערעור, טען המערער:

"אני עובד יום כן ויום לא. הולך יומיים עד שלושה בשבוע לעבודה, אני עצבני ולא יכול לעבוד יותר. יש לי אפילפסיה ואני מקבל תרופות. למדתי 12 שנות לימוד ולא הצלחתי בבגרויות. אני נוסע עם קרוב משפחה לאבו גוש לעבוד מידי פעם. כשאני עובד זה מ-7:00 עד 15:30".

הועדה לעררים קבעה בהחלטתה:

"בחור צעיר סובל מאפילפסיה. התקף אחרון לפני שנה. עובד בעבודות בניקיון רחובות. לדבריו אינו מתמיד עקב בעיית עצבים. התובע מסוגל לעבוד בעבודות המתאימות לאפילפסיה: ללא קרבה לאש, גובה ומכונות מסוכנות. לפיכך הועדה דוחה את הערעור. לא איבד מעל 50% מכושרו להשתכר.

בערעורו טוען המערער את הטענות הבאות:

• החלטת הועדה לעררים לא מנומקת כדבעי. ועדת העררים הסתפקה בסקירה קצרה ביותר של מחלת המערער וקבעה כי התקף האפיליפסיה האחרון היה לפני שנה, בניגוד לקביעת הועדה הרפואית. לעניין זה מפנה המערער לסעיף הליקוי שהוכר למערער - סעיף 30(1)(ד) שענייו מי שסובל מאפליפסיה "בצורה ניכרת – היה בממוצע התקף אחד לחודשיים".