פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי

לפנינו תביעה להכרה בתאונת דרכים מיום 19.6.2023 כתאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

תמצית העובדות וטענות הצדדים

1. התובעת ילידת 1987, עבדה במועד הרלוונטי לתביעה כמנהלת תביעות בסוכנות הביטוח "כרמים" בבאר שבע.

    

2. ביום 19.6.2023 הייתה התובעת מעורבת בתאונת דרכים בעיר העתיקה בבאר שבע (להלן –התאונה).

    

3. לטענת התובעת, ביום התאונה היא סיימה את עבודתה בשעה 16:10 והלכה ברגל לרכבה שחנה בחניון ברחוב הפלמ"ח בבאר שבע. התובעת יצאה מהחניון בדרכה לביתה ברחוב XXX בבאר שבע, פנתה ימינה ונסעה ברחוב קק"ל 2 בנתיב הימני ולפתע רכב צד ג' סטה לעברה ופגע ברכבה. התאונה אירעה בסביבות השעה 16:15. למחרת דיווחה התובעת על התאונה למנהלת המשרד בעבודה. למרות שהתובעת חשה בכאבים היא סברה כי מדובר בפגיעה חולפת ולא פנתה לטיפול רפואי בסמוך לתאונה. לאחר שהכאבים התעצמו פנתה התובעת לרופא משפחה ביום 27.8.2023 והתלוננה על כאבים בעמוד שדרה מותני ועמוד שדרה צווארי עם הקרנה ונימול ביד שמאל. בהמשך פנתה התובעת לבדיקות רפואיות נוספות בהן התלוננה על כאבים בגב, כתפיים, צוואר יד ורגל שמאל וכן אובחנה כסובלת מ- PTSD ובעיות הסתגלות בעקבות התאונה. לטענת התובעת, מאחר שהתאונה אירעה בדרכה ממקום עבודתה לביתה, יש להכיר בתאונה כתאונת עבודה.

    

4. לטענת המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד), לא הוכח כי התובעת הייתה בדרכה מעבודתה לביתה במועד התאונה. לעניין זה נטען, כי גרסת התובעת ביחס למקום התאונה השתנתה מספר פעמים ויש בשינוי גרסאות זה כדי להטיל ספק רב בקשר למטרת נסיעתה של התובעת. כמו כן, עיון במוצגים השונים ובעדותה של התובעת מעלה קשיים לא מעטים ביחס למהימנות עדותה של התובעת. מעבר לכך נטען, כי התובעת לא הוכיחה גם את קרות התאונה עצמה מעבר למאזן ההסתברויות, שכן הפנייה לטיפול רפואי וההודעה למשטרת ישראל נעשו חודשים לאחר התאונה והתובעת לא הביאה ראיות אובייקטיביות לחזק את גרסתה. נוכח האמור, מבקש המוסד לדחות את התביעה תוך חיוב התובעת בהוצאות.

    

   דיון והכרעה