פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי

לפנינו תביעה להכרה בתאונת דרכים מיום 19.6.2023 כתאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

תמצית העובדות וטענות הצדדים

1. התובעת ילידת 1987, עבדה במועד הרלוונטי לתביעה כמנהלת תביעות בסוכנות הביטוח "כרמים" בבאר שבע.

    

2. ביום 19.6.2023 הייתה התובעת מעורבת בתאונת דרכים בעיר העתיקה בבאר שבע (להלן –התאונה).

    

3. לטענת התובעת, ביום התאונה היא סיימה את עבודתה בשעה 16:10 והלכה ברגל לרכבה שחנה בחניון ברחוב הפלמ"ח בבאר שבע. התובעת יצאה מהחניון בדרכה לביתה ברחוב XXX בבאר שבע, פנתה ימינה ונסעה ברחוב קק"ל 2 בנתיב הימני ולפתע רכב צד ג' סטה לעברה ופגע ברכבה. התאונה אירעה בסביבות השעה 16:15. למחרת דיווחה התובעת על התאונה למנהלת המשרד בעבודה. למרות שהתובעת חשה בכאבים היא סברה כי מדובר בפגיעה חולפת ולא פנתה לטיפול רפואי בסמוך לתאונה. לאחר שהכאבים התעצמו פנתה התובעת לרופא משפחה ביום 27.8.2023 והתלוננה על כאבים בעמוד שדרה מותני ועמוד שדרה צווארי עם הקרנה ונימול ביד שמאל. בהמשך פנתה התובעת לבדיקות רפואיות נוספות בהן התלוננה על כאבים בגב, כתפיים, צוואר יד ורגל שמאל וכן אובחנה כסובלת מ- PTSD ובעיות הסתגלות בעקבות התאונה. לטענת התובעת, מאחר שהתאונה אירעה בדרכה ממקום עבודתה לביתה, יש להכיר בתאונה כתאונת עבודה.

    

4. לטענת המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד), לא הוכח כי התובעת הייתה בדרכה מעבודתה לביתה במועד התאונה. לעניין זה נטען, כי גרסת התובעת ביחס למקום התאונה השתנתה מספר פעמים ויש בשינוי גרסאות זה כדי להטיל ספק רב בקשר למטרת נסיעתה של התובעת. כמו כן, עיון במוצגים השונים ובעדותה של התובעת מעלה קשיים לא מעטים ביחס למהימנות עדותה של התובעת. מעבר לכך נטען, כי התובעת לא הוכיחה גם את קרות התאונה עצמה מעבר למאזן ההסתברויות, שכן הפנייה לטיפול רפואי וההודעה למשטרת ישראל נעשו חודשים לאחר התאונה והתובעת לא הביאה ראיות אובייקטיביות לחזק את גרסתה. נוכח האמור, מבקש המוסד לדחות את התביעה תוך חיוב התובעת בהוצאות.

    

   דיון והכרעה

    

5. בסעיף 79 חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן – החוק) הוגדרה תאונת עבודה כך:

    

   "תאונת עבודה - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו..."

    

6. בסעיף 80 לחוק הורחבה ההגדרה לתאונת עבודה ונקבעו מקרים נוספים שיש לראותם כתאונת עבודה, ולהלן החלק הרלוונטי לענייננו:

    

   "רואים כתאונת עבודה אף אם –

   (1)אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו".

    

7. בצד זאת, בסעיף 81(א) לחוק נקבעו סייגים להרחבה האמורה כדלקמן:

    

   "תאונה שאירעה תוך כדי נסיעה או הליכה בנסיבות האמורות בפסקאות (1), (4), (5) או (7) של סעיף 80 אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטיה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו...".

    

8. לאחר בחינת טענות הצדדים על יסוד הראיות שהובאו לפנינו, שוכנענו כי התובעת הוכיחה כי היא נפגעה בתאונת דרכים ביום 19.6.2023 וכן שתאונת הדרכים אירעה תוך כדי נסיעה בדרך המקובלת ממקום עבודתה לביתה.

    

9. אשר לעצם קיומה של תאונת הדרכים – נראה כי הטענות שנטענו בעניין זה בשולי סיכומי המוסד ראוי שלא היו נטענות. בפתח דיון ההוכחות הבהיר ב"כ המוסד כי אין מחלוקת בנוגע לעצם קיומה של תאונת הדרכים, וכי גדר המחלוקת בין הצדדים היא האם התאונה אירעה בעת נסיעת התובעת לביתה וכן בהיבט הרפואי בשאלת הנזק (ע' 1, ש' 9-11). די בכך כדי לדחות את טענות המוסד בעניין זה. למעלה מן הצורך, מהראיות שהובאו לפנינו עולה בבירור כי התובעת הייתה מעורבת בתאונת דרכים ביום 19.6.2023 בשעה 16:15 או מספר דקות לאחר מכן. כך, מעבר לעדות התובעת ולהודעתה בפני חוקר המוסד שלא נסתרו, הוגשו לפנינו הודעות על התאונה לחברת הביטוח ולמשטרת ישראל (נ/7 ו- נ/8), בשתיהן דווח כי התאונה אירעה ביום 19.6.2023 בשעה 16:15. התובעת צירפה לתצהירה תמונה שצולמה לאחר התאונה ביום 19.6.2023 בשעה 16:27 המעידה על שעת התאונה, וכן חוות דעת שמאי מיום 22.6.2023 בה מפורט הנזק שנגרם לרכבה של התובעת, מסמך המעיד על תשלום בהעברה בנקאית מצד ג' בגין הנזק שנגרם לרכבה של התובעת באירוע תאונתי מיום 19.6.2023, וטופס פרטי מידע על נתוני תיק תאונת דרכים ממשטרת ישראל הכולל את פרטי שני כלי הרכב המעורבים בתאונה (כלל המסמכים צורפו כנספחים לתצהיר התובעת). לאור האמור, הוכח לפנינו כי התובעת הייתה מעורבת בתאונת דרכים ביום 19.6.2023 בשעה 16:15 או מספר דקות לאחר מכן.

    

10. כמו כן, ממכלול הראיות והעדויות שהובאו לפנינו, שוכנענו כי התאונה אירעה תוך כדי נסיעתה של התובעת ממקום עבודתה לביתה, כפי שיפורט להלן:

     

    1. הן בהודעה לחוקר המוסד והן בעדותה לפנינו מסרה התובעת גרסה סדורה ועקבית, לפיה התאונה אירעה בעת יציאתה מחניון הסמוך למקום עבודתה בדרכה מהעבודה לביתה, כאשר באותה השעה היא מיהרה לבנותיה אשר חיכו לה בבית. עוד מסרה התובעת כי כבר ביום שלמחרת התאונה היא דיווחה על התאונה למעסיקה בעת הגעתה לעבודה.

        

    2. גרסתה של התובעת נתמכת בהודעה שגבה חוקר המוסד מגב' תמר נגר, מנהלת הסניף בו עובדת התובעת (נ/10). גב' תמר מסרה בהודעתה כך: "אני יודעת שהיא יצאה מפה מהעבודה בסביבות השעה 16.00 לכיוון הבית ובדרך הביתה פגע בה רכב, עכשיו בימים שאחרי היא הגיעה לעבודה אבל לא הרגישה כל כך טוב היא התלוננה על כאבי ראש, כאבי גב היא סיפרה לשולי שנכנסו בה בדרך הביתה ופגעו בה ואז היה כל מיני ימים שהיא נעדרה בהם לצורך בדיקות וגם היו כמה ימים שהיא לא הגיעה כי היא לא הרגישה טוב, גם עשיתי לה שיחה על זה ואמרתי לה שחשוב שהיא תגיע כי היא מנהלת של התביעות ואין לנו פה עוד מישהו. ש. מתי דווח לך על המקרה ת. ידעתי קרוב למקרה כי שולי עדכנה אותי ואמרה שתדעי שפלונית נפגעה בדרך הביתה בתאונת דרכים, שאלתי אותה גם באופן אישי איך היא מרגישה בסמוך לאירוע ברגע ששולי עדכנה אותי זה היה יום או יומיים אחרי ...".

        

    3. הוגש לפנינו דוח הנוכחות של התובעת בעבודה לחודש 6/2023, ממנו עולה כי ביום 19.6.2023 התובעת החתימה שעון נוכחות בעת סיום עבודתה בשעה 16:10. כאמור, על פי המסמכים שהוגשו לפנינו, תאונת הדרכים אירעה בשעה 16:15 או מספר דקות לאחר מכן. סמיכות הזמנים בין שעת יציאתה של התובעת ממקום עבודתה לשעת התאונה תומכת בגרסת התובעת לכך שהתאונה אירעה בעת נסיעתה ממקום העבודה לביתה.

        

    4. מיקום התאונה ומסלול הנסיעה – בסיכומי המוסד נטען כי התובעת הציגה מספר גרסאות ביחס למקום התאונה באופן המטיל ספק רב בכך שנסעה לביתה. עוד נטען כי היה על התובעת לעשות סיבוב די גדול על מנת להגיע ממקום העבודה למקום התאונה, כך שהתובעת לא הוכיחה כי התאונה אירעה בדרכה לביתה. לאחר עיון במפה מגוגל מפות שהוצגה לעיוננו, לא מצאנו ממש בטענות המוסד בעניין זה. על פי המפורט בתצהירה של התובעת שלא נסתר, מקום עבודתה ממוקם ברחוב העצמאות 48, החניון בו חנה רכבה ממוקם ברחוב הפלמ"ח, והתאונה אירעה ברחוב קק"ל 2, בעת שהתובעת הייתה בדרכה לפנות ימינה לשדרות נפתלי הרץ אימבר, המוביל לאזור מקום מגוריה ברחוב XXX. מעיון במפה עולה כי הן מקום עבודתה של התובעת, הן רח' הפלמ"ח בו חנה רכבה של התובעת והן מקום התאונה ברח' קק"ל 2 מצויים כולם באזור העיר העתיקה של באר שבע בסמיכות גיאוגרפית רבה. אמנם, בתחילת חקירתה הנגדית של התובעת עלו תהיות מסוימות ביחס למסלול הנסיעה, שכן ב"כ המוסד טען לפניה כי רחוב קק"ל הוא רחוב חד-סטרי ולא ניתן לנסוע בו לכיוון רחוב נפתלי הרץ אימבר. בעקבות זאת, התובעת השיבה כי היא אינה יודעת וכי ייתכן שהיא לא נסעה ברחוב קק"ל (ע' 14-15). אולם, בהמשך החקירה הנגדית ומעיון במפה התברר כי התובעת הוטעתה וכי רח' קק"ל כלל אינו רחוב חד-סטרי, וכי ניתן לנסוע ברחוב זה לכיוון רחוב נפתלי הרץ אימבר המוביל לכיוון אזור מגוריה של התובעת (ע' 16, ש' 4-31). בסיכומיו לא חזר המוסד על הטענה כי מדובר ברחוב חד-סטרי, אך טען כי על מנת להגיע למקום התאונה נדרשה התובעת לבצע סיבוב די גדול, כך שלא הוכח כי הייתה בדרכה לביתה. לא מצאנו ממש גם בטענה זו. ראשית יוער, כי בהודעה שנגבתה מהתובעת על ידי חוקר המוסד לצורך בירור תביעתה התובעת כלל לא נחקרה על מסלול נסיעתה, ויש להביא עובדה זו לחובת המוסד. שנית ועיקר, מעיון במפה שהוצגה לפנינו עולה כי רחוב הפלמ"ח ורחוב קק"ל הם שני רחובות מקבילים סמוכים, אשר משניהם ניתן לנסוע לרחוב נפתלי הרץ אימבר בדרכה של התובעת לביתה. לא הובא לפנינו מיקומו המדויק של החניון בו חנה רכבה של התובעת, וכאמור התובעת לא נחקרה על כך בחקירתה במוסד, כך שלא ברור מהי הדרך הקצרה יותר מבין השתיים. אולם, גם אם הנסיעה מרחוב הפלמ"ח קצרה יותר במעט מהנסיעה דרך רחוב קק"ל, בשים לב לסמיכות הרבה בין שתי הדרכים, יש לראות בשתי הדרכים כדרך המקובלת לביתה של התובעת, ולמצער אין מדובר בסטייה של ממש מהדרך המקובלת, כמשמעותה בסעיף 81 לחוק.

        

    5. מסמכים רפואיים – אין חולק כי התובעת לא פנתה לטיפול רפואי בסמוך לתאונה. המועד הראשון בו פנתה התובעת לטיפול רפואי היה ביום 27.8.2023, כחודשיים לאחר התאונה (נ/4). בהודעה שמסרה התובעת לחוקר המוסד וכן בעדותה לפנינו הסבירה התובעת כי היא חשבה שהכאבים יחלפו ורק בחלוף הזמן כאשר הכאבים לא חלפו והיא הרגישה כי היא לא מצליחה לתפקד היא פנתה לטיפול רפואי. הגם שהתובעת פנתה לטיפול רפואי באיחור, הרישום הרפואי הראשון מיום 27.8.2023 תומך בגרסת התובעת לעניין קרות אירוע התאונה בדרכה מעבודתה לביתה. ברישום זה נכתב כך: "לפני כחודשיים הייתה מעורבת בתאונת דרכים בחזרה מהעבודה. רכב אחר נכנס בה מהצד. לא פונתה לחדר מיון ולא הגיעה לבדיקה רפואית" (נ/4). מהאמור עולה, כי אין בפנייה המאוחרת של התובעת לטיפול רפואי כדי לסתור את גרסתה בנוגע להיות התאונה תאונת עבודה. אכן קיימת שאלה רפואית האם הפגימות הנטענות על ידי התובעת נגרמו כתוצאה מהתאונה, בין היתר בהתחשב באיחור בפנייה לטיפול רפואי ובעברה הרפואי של התובעת. אולם, על שאלה רפואית זו להתברר בפני הוועדה הרפואית, שכן ממכלול הראיות שהובאו לפנינו הוכח כי התובעת נפגעה בתאונת דרכים ביום 19.6.2023 בדרכה מעבודתה לביתה.

        

11. לאור כל האמור, התביעה מתקבלת. אנו קובעים כי התובעת נפגעה בתאונת דרכים ביום 19.6.2023 בדרכה ממקום עבודתה לביתה, כך שיש להכיר בתאונת הדרכים כתאונת עבודה.

     

12. בנסיבות העניין, המוסד יישא בהוצאות התובעת בסך 3,500 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום.

     

13. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה כדין.

    ניתן היום, כ"ג תשרי תשפ"ו, (15 אוקטובר 2025), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

    מר סאלם ריאתה נציג ציבור (עובדים)		עדו בן-צור שופט		מר אמיר אילון נציג ציבור (מעסיקים)