ב"ל 35004-12-14 ע' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 20.5.2011 (להלן - הוועדה).

2.הועדה התכנסה בהתאם להוראות פסק-דין בבל 45503-04-14 מיום 10.9.2014 (להלן –פסק הדין), בו נקבע כי בעניינו של המערער תתכנס ועדה בהרכב חדש, שתדון בערר, ובפניה לא יונחו פרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 2.3.14 ופסק-הדין.

הטעמים להחזרת העניין לדיון מחודש בהתאם לפסק-הדין נעוצים בכך שהוועדה טרם פסק-הדין לא בחנה את האמור בחוות-הדעת של ד"ר קרת, ומכיוון שבהחלטתה מיום 2.3.14 חיוותה דעתה באשר למידת שיתוף הפעולה של המערער ואמינות ההגבלות שהציג – נקבע כי ראוי שעניינו יבחן מחדש על-ידי ועדה בהרכב אחר.

3.לאחר פסק-הדין התכנסה ועדה רפואית לעררים בהרכבה החדש, ובהחלטתה נשוא הערעור קבעה כי כתוצאה מהפגיעה בעבודה מיום 20.5.11, במהלכה נפגע המערער בגב ובצוואר – לא נותרה נכות. מכאן הערעור שלפני.

4.טענות המערער:

א.הוועדה לא התייחסה כנדרש לחוות-הדעת של ד"ר קרת ממנה עולה כי למערער מגבלות בתנועות הטית הגב.

ב.הוועדה לא התעמתה עם הקביעות של הועדות הרפואיות בענף הנכות הכללית, שקבעו למערער 10% נכות בגין הגבלה בתנועות הגב, וכן 20% בגין הגבלה בתנועות הצוואר.

5.מנגד, טוען המשיב, כי הוועדה התייחסה כנדרש לחוות-הדעת, וביססה את החלטתה על יסוד בדיקתה הקלינית היסודית ובחינת ממצאי הדמיה.

באשר להתייחסות לקביעות הועדות בענף הנכות הכללית, נטען מטעם המשיב כי העניין מוזכר בחוות-דעתו של ד"ר קרת, ולאחר שהוועדה מציינת במפורש כי עיינה בה, הרי שמן הסתם בדקה גם את שאלת קביעת הנכויות בענף ביטוח נכות.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי, כי יש לקבל את הערעור בחלקו.