כ' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.התובע הגיש לנתבע ביום 18.2.15 תביעה להכיר בליקוי שמיעה וטינטון מהם לטענתו סובל, כפגיעה בעבודה.

התביעה נדחתה בנימוק כי לא מתקיימים בתובע תנאי סעיף 84א' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 ועל כך הוגשה התביעה שבפנינו.

2.לטענת הנתבע, לא קיימת אצל התובע ירידה בשמיעה בשיעור של 20 דציבל לפחות בתדרי הדיבור בכל אחת מהאוזניים וכן, כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות לא פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים.

3.ביום6.6.16 התקיים דיון מוקדם, בו טען הנתבע כי על פי בדיקת שמיעה מאוניברסיטת חיפה מיום 18.3.15 על פיה ממוצע ספי השמיעה בתדרי הדיבור בהולכת עצם הם 16.6 מימין ו-15 משמאל.

כמו כן, על פי בדיקת ברה ממכון גל מיום 29.3.15 נמצאה שמיעה תקינה בתדרי הדיבור מימין ומשמאל.

בהחלטה מאותו המועד, נכתב:

"לפי בדיקות השמיעה שהוצגו נכון לשלב זה, הרי שהבדיקה המאוחרת יותר הוא ממקום בלתי תלוי מצביעה על כך שאין ירידה בשמיעה במידה הנדרשת בתדרי הדיבור (500,1000,2000 קילו הרץ) בבחינת הולכת עצם. גם לפי בדיקת ברה לא קיימת ירידה נדרשת בשמיעה לפי דרישות הסעיף.

על פי פסיקת בית הדין הארצי יש לכאורה מקום להעדיף, לאור נתונים אלה, את הבדיקה המאוחרת יותר, שהיא גם טובה יותר וממכון בלתי תלוי, על פני בדיקת שמיעה משנת 2013 שהציג ב"כ התובע. בבדיקות נוספות שהוצגו לא נבחנה הירידה בשמיעה ברכיב הולכת עצם דווקא.

לבקשת ב"כ התובע תינתן לו שהות על מנת להתייעץ ולשקול עמדתו.

מובהר, כי בכל מקרה וכלל שהתובע ממשיך לעבוד בחשיפה לרעש מזיק וקיימת החמרה נוספת בשמיעתו הרי שבאפשרותו להגיש לנתבע תביעה חדשה."