מ' נ' המוסד לביטוח לאומי

תביעה זו הוגשה נגד החלטת הנתבע מיום 21.5.14 לדחות את תביעתו של התובע להכרה באירוע מיום 2.2.14 כתאונת עבודה, כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה 1995. 

העובדות ועיקר המחלוקת שבין הצדדים:

1. התובע, יליד 1962 עוסק כעצמאי, בעל חנות.

2. ביום 16/3/14 התובע הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בגין תאונת דרכים שאירעה לו לטענתו תוך ועקב העבודה ובה נפגע בגבו ובצווארו.

3. ביום 21/5/14 נמסרה לתובע הודעה כי תביעתו נדחתה לפי סעיף 8 לתקנות הביטוח הלאומי מן הטעם שלא השלים פרטים נדרשים בנוגע לתביעתו.

4. התביעה דנן הוגשה על ידי התובע בשיהוי ניכר, רק ביום 19/10/15 (הנתבע לא טען להתיישנות התביעה).

5. יובהר מיד כי על אף שנמסר לתובע כי באפשרותו לפנות ללשכה לסיוע משפטי על מנת להעמיד לעצמו יצוג (ראה פרוטוקול מיום 17.7.16 והחלטה מיום 12/8/16) התובע בחר לנהל את ההליך בעצמו בלא סיוע משפטי.

    

   הכרעה:

6. כידוע, לגבי עובד עצמאי המבקש להכיר בתאונה שאירעה לו כתאונת עבודה נפסק בעב"ל 104/99 ג.ב. – המוסד לביטוח לאומי (פ"ד ל"ח, 241) כי עליו יוטל הנטל להוכיח את שני התנאים הקבועים בסעיף 79 לחוק, דהיינו, כי התאונה אירעה תוך כדי עיסוקו ועקב עיסוקו במשלח ידו.