ב"ל 34057-04-14.19

1.זהו ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 על החלטת ועדת ערר בענף ביטוח נכות שדנה בזכאותה של המערער לגימלת שירותים מיוחדים וזאת ביום 6.3.14 (להלן – הוועדה). הוועדה דחתה את ערר המבוטחת וקבעה כי זו אינה תלויה בזולת בעזרה רבה ברוב שעות היממה.

יוער בשלב זה כי המערערת זכאית ל- 50% משיעור הגימלה לשירותים מיוחדים על יסוד שיעור נכותה הרפואית, ובהתחשב בכך שהיא סובלת מעיוורון, חרשות באוזן ימין וירידה בשמיעה באוזן שמאל, אובדן חוש ריח, נכות נפשית, סחרחורות ותסמונת תעלה קרפלית.

2.הוועדה התכנסה מכוח הוראות פסק-דין בבל 49212-07-13 מיום 31.12.13 (להלן – פסק-הדין). פסק-הדין חייב את הוועדה לשקול עמדתה באשר להיזקקותה של המערערת לעזרת הזולת בהתחשב בשיקולים הבאים (סע' 6 לפסה"ד):

א.בשאלת ההיזקקות להשגחה בהתחשב בטענת המערערת בדבר אירועים בהם נותרה אש גלויה ובהתחשב בליקוייה (עיוורון ואובדן חוש ריח);

ב.בשאלת ההיזקקות לסיוע בניידות בבית בהתחשב בליקויים של עיוורון וסחרחורות;

ג.בשאלת מידת ההיזקקות לעזרה ברחצה, אכילה והלבשה בהתחשב בקיומה של תסמונת תעלה קרפלית.

4.הוועדה התכנסה כאמור ביום 6.3.14 ושבה ודחתה את ערר המבוטחת. מכאן הערעור שלפני.

5.לטענת המערערת, הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק-דין, לא נתנה הסבר מניח את הדעת מדוע אין המערערת זקוקה להשגחה בהתחשב בליקוייה ובסכנות האורבות לה בבית וזאת כדי למנוע סיכון מיידי לעצמה ולסביבתה. המערערת טענה כי היא זקוקה לסיוע במידה רבה בניידות בביתה, בהלבשה, ברחצה, באכילה, בטיפול בהפרשות, וזאת בהתחשב במכלול ליקוייה וכי בפועל היא נזקקת ועושה שימוש בעזרה צמודה של שכנתה. עוד טענה המערערת כי היא נוטלת תרופות רבות וקיים חשש כי בלא עזרה צמודה היא תיטול תרופות באופן לא נכון.

בנסיבות אלה עתרה המערערת עוד כי תועמד בפני וועדה בהרכב חדש.

6.מנגד, טען המשיב, כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק-דין בהחלטתה המפורטת ולפיכך יש להורות על דחיית הערעור.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: