ב"ל 32931-04-13

1.לפנינו תביעתו של מר אברהם מאיר ממן ("התובע") להכיר בפגיעה שאירעה לו ביום 8/3/12, כ"תאונה" כמשמעותה בסעיף 150 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 ("החוק") ולתשלום דמי תאונה בגינה.

2.המוסד לביטוח לאומי ("הנתבע") דחה את תביעת התובע במכתבו מיום 18/4/12, מהטעם ש"הפגיעה שאובחנה – שבר בעצם המסרק שמאל, לא נרגמה ע"י גורם חיצוני אלא כתוצאה מתנועה סיבובית/ תנועה לא טובה שביצעת במהלך ריקוד" (ההדגשה במקור).

כנגד החלטה זו של הנתבע הוגשה התביעה שלפנינו.

3.בכתב התביעה המתוקן טען התובע, כי ביום 8/3/12, בעת שרקד במסיבת פורים, נתקל באחת מהמרצפות שלא היו משולבות כראוי, איבד שיווי משקל, מעד וסובב את קרסול רגל שמאל.

כאן המקום לציין כי הגרסה בדבר "המרצפות הבלתי משולבות" לא הועלתה בכתב התביעה (שהגיש התובע באופן עצמאי וללא ייצוג משפטי), וגם לא בטופס התביעה לנתבע.

4.הנתבע בכתב הגנתו חזר על האמור במכתב הדחייה וטען, כי לא התקיימו בתובע הוראות החוק באשר לזכאות לדמי תאונה, מאחר שפגיעתו של התובע לא נגרמה על ידי גורם חיצוני כלשהו.

דיון והכרעה

5.לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולהוראות החוק, ובחנתי את התשתית העובדתית העולה מטופס התביעה ומהרישומים הרפואיים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות. נציין כבר עתה, כי עדותו של התובע לא היתה אמינה בענינו, וזאת מטעמים רבים, ועל כן אנו סבורים שיש לדחות את גרסתו המאוחרת, שנולדה רק בכתב התביעה המתוקן.

6.סעיף 150 לחוק מגדיר "תאונה" כ"אירוע פתאומי שבו גורם חיצוני מביא לחבלה פיסית וכתוצאה ממנה לאבדן כושר התפקוד".

7.המחלוקת שבין הצדדים, אפוא, היא האם התובע נפגע כתוצאה מאירוע פתאומי שבו גורם חיצוני מביא לחבלה פיסית וכתוצאה ממנה לאבדן כושר תפקודו.