ב"ל 31911-03-14 ה' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.לפניי ערעור כנגד החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 23.2.14 אשר קבעה למערער נכות בגין פגיעה בעבודה מיום 16.3.98, כדלקמן:

• 5% לפי פריט 37 (8) א' לרשימת הליקויים שבתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 (להלן: "התקנות").

• 5% לפי פריט 29 (6) בין (I) ל-(II).

   

  הערעור נסב על הנכות הנוירולוגית שנקבעה למערער.

   

  2.להלן עיקר טענות ב"כ המערער

   

  א. לוועדה הרפואית הוגשה חוות דעתו של ד"ר גרטי אשר המליץ כי נכותו המתאימה של המערער בגין הליקוי העצבי היא בשיעור 10% לפי סעיף 31 (1) א' לתקנות, סעיף המתייחס לפגיעה בקבוצת השורשים הרדיקולריים (בעליונה, האמצעית או התחתונה). לא ניתן להבין מהחלטת הוועדה מדוע אין להתאים למערערת את הנכות על פי הסעיף שהומלץ על ידי ד"ר גרטי כאשר אין ספק שהסעיף מדבר על רדיקלופטיה אשר נמצאת אצל המערער.

   

  ב. מפרוטוקול הוועדה עולה כי בבדיקות ההדמיה נמצא בלט דיסק בחוליות 1S-5L עם לחץ על השורש ולחץ על השק הדורלי. כמו-כן נמצאו לסג חיובי דו צדדי, ירידה בתחושה בפיזור 5L ופיזור בלתי מלא ב-1S.

   

  ג.הוועדה מציינת שסעיף הליקוי שמציג ד"ר גרטי אינו מתאים מאחר שהוא מדבר על שיתוק העצב הסיאטי ולמערער יש "רק" הפרעה תחושתית. אולם, טוענת הוועדה כי הסעיף שיושם על ידי הוועדה מדרג ראשון מתאים למרות שגם הוא מדבר על שיתוק של עצב (ולא רק על הפרעה תחושתית). אם הוועדה סבורה כי סעיף המדבר על שיתוק בעצב הפרונאלי (בכף הרגל) מתאים למצבו למרות שלא אובחנה אצלו פגיעה בעצב זה, מדוע אין ליישם סעיף המדבר על פגיעה בעצב הסיאטי שהוא מתאים הרבה יותר לפגיעה עצבית עקב חבלה של ע"ש מותני?