ב"ל 31838-02-16

נציג ציבור (עובדים) מר יעקב מלול

נציג ציבור (מעסיקים) מר צבי גל

1. התובע, מר XXX, הגיש תביעה זו כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי שלא להכיר בליקויים עמם הוא מתמודד בגבו וברגלו ככאלה הנובעים "מתאונת עבודה".

רקע עובדתי

2. התובע הוא יליד 1978 החל מחודש ינואר 2012 ועד למועד תאונת העבודה הנטענת בחודש מאי 2015, הועסק התובע במנהרות רולצור (שותפות מוגבלת) (להלן: רולצור). חברה שעיסוקה בבניין ובתשתיות תת קרקעיות. התובע שימש מכונאי של ציוד מכני כבד.

3. בראשית חודש יוני, 2015 הגיש התובע לנתבע (להלן: המוסד) תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה מיום 14.5.2015. בתביעתו ביקש להכיר בליקויים בגבו וברגלו השמאלית כנובעים מחבלה בעבודה במועד האמור. חבלה שמקורה בעבודה מאומצת עם פטיש על מגרסת עפר במהלכה חש ב"כאב חד בגב תחתון וברגל שמאל". רולצור מצדה החליטה לצרף לתביעה, דהיינו לחלק שנועד למילוי על ידי המעסיקה, שלושה מסמכי הסתייגות מטעמה:

האחד, מאת מר רועי גוזמן, מי ששימש בשעתו כמנהלה האדמיניסטרטיבי של רולצור, ולפיו "אנו מאשרים שהעובד XXX הועסק ביום זה (14.5.15 – ר.ב.ה) באתר החברה. כן אנו מאשרים שעבד במגרסת עפר, בצמוד למספר עובדי חברה אחרים.

XXX עזב את מקום העבודה מבלי שדיווח לאיש על פגיעה בעבודה, כמפורט בהצהרות מצורפות. סמנכ"ל השותפות, אשר כהן, התקשר לXXX בכדי לברר מדוע עזב באמצע יום העבודה, והיה הראשון לשמוע את תלונתו לגבי פציעה במהלך העבודה. אנו מסתייגים מהתיאור הרשום לגבי ההודעה למעסיק".

השני, מאת מר אשר כהן, סמנכ"ל רולצור ומהנדס ראשי בה, ולפיו "XXX עובד בחברתנו החל מיום 18.1.12. לצערנו, במספר מקרים התגלה בחוסר אמינות ואף הודה בכך בכתב. אנו רואים בתלונתו לגבי פגיעה בעבודה מיום 14/5/15 כתלונת שווא.

ביום זה בחר XXX לעזוב את עבודתו באתר בשעה 15:10, ללא כל סיבה, תוך שהוא אומר: "כל היום עבודה-עבודה, נמאס לי, לא רוצה לעבוד, אני הולך הביתה". משפט זה נאמר בנוכחות מנהליו הישירים.

XXX לא התלונן בפני איש על כאבים, במשך כל היום ובמהלך אירוע העזיבה...".

השלישי, והוא מסמך נוסף שנערך על ידי מר אשר כהן, עליו חתומים שלושה עדים (ה"ה אבי גדעוני, ציון רוקח ואריק פוקס) לאירוע המתואר בו ובמסמך השני שלעיל. ולפיו "ביום ה' 14.5.15 בשעה 15:10 באתר "עמק הארזים" בירושלים, נתבקש מר XXX מציון רוקח, להפעיל מעמיס טלסקופי במוסך החיצוני, לצורך הרמת פריס (כך במקור – ר.ב.ה) של מכונת הכריה הנדרש לתיקון. XXX סירב ואמר "כל היום עבודה עבודה, נמאס לי, לא רוצה לעבודה, אני הולך הביתה". XXX עזב את העבודה מיד – ללא רשות (15:15)....".

4. המוסד מצדו פתח בחקירה עצמאית לגבי נסיבות פגיעתו הנטענת של התובע. ובכלל זה גבה הודעות מאת התובע (נ/1), מאת סמנכ"ל רולצור מר אשר כהן (נ/6) וכן מאת שניים מהאנשים שנטען כי היו עדים לדבריו של התובע קודם לעזיבתו את מקום העבודה, מר אבי גדעוני (נ/2) ומר ציון רוקח (נ/3). בתום הבירור דחתה פקידת התביעות את תביעת התובע, במכתבה אליו מיום 13.8.2015, מן הטעם שלא נמצא "כי בתאריך 14/5/2015 אירע לך אירוע תאונתי כלשהו במהלך עבודתך" (נספח א' לכתב התביעה). (ההדגשה במקור – ר.ב.ה). מכאן התביעה שלפנינו.

גרסת התובע

5. על פי התובע, כשבוע קודם לפגיעתו סופקה לאתר העבודה בו הועסק באותה תקופה בעמק הארזים מגרסת עפר שנועדה לגריסת סלעים לכדי חצץ. התובע ומכונאי נוסף הרכיבו את המכונה והכינו אותה ל'הרצה'. ביום האירוע מוקמה המגרסה מחוץ לאתר העבודה התת קרקעי במגרש עפר והתובע יחד עם שני מפעילי ציוד מכני כבד נוספים, מר מוח'ליס סאבא ומר אליהו רחמים הפעילו אותה באופן שמר מוח'ליס העמיס את הסלעים באמצעות שופל שעליו נהג ל'משפך' של מכונת הגריסה. התובע עמד בסמוך למשפך על מנת לוודא שאינו מתמלא יתר על המידה וכי הסלעים עוברים דרך המסוע. מר רחמים מונה להיות מנהל העבודה. מאחר והייתה זו 'הפעלת הבכורה' של המגרסה צפו בפעולתה, גם אם לא באופן רצוף, מר אבי גדעוני, מנהל המוסך והממונה הישיר על התובע; מר ציון רוקח ומר אריה פוקס שהם מכונאי ציוד כבד נוספים; מר אשר כהן שהוא כאמור לעיל סמנכ"ל רולצור ומהנדס ראשי בה וכן בעלי החברה ה"ה אריק ושמואל גלזר.

בשעה 14:30 נוכח התובע לדעת כי כמה סלעים גדולים נתקעו ביציאה 'מהמשפך' ובין פטישי המגרסה. על כן ביקש ממר מוח'ליס להפסיק להעמיס אל תוך 'המשפך' סלעים נוספים וממר רחמים לכבות את המגרסה. שלושתם פתחו את מכסה המגרסה והתברר שאין מנוס אלא לשבור באופן ידני את הסלעים שנתקעו על מנת להשיב את המגרסה לפעולה תקינה. התובע מדגיש כי עם הפסקת פעולת המכונה פרשו 'הצופים' הנוספים איש איש לעבודתו.

התובע וחבריו לצוות הפעלת המגרסה הביאו "בלמינה לום ופטיש" והחלו להכות בסלעים כל אחד בתורו. כך כאשר אחד מהם התעייף החליף אותו האחר. מדובר היה בעבודה פיסית מאומצת שנמשכה. אלא שלאחר כשעה מתחילתה חש התובע לפתע כאב חד בגב התחתון וברגל שמאל וצעק שכואב לו ושאינו יכול לזוז. או אז ירד מהמגרסה ונסע על מלגזה למוסך שם התיישב לנוח. ציון רוקח שהיה במוסך פנה אליו וביקש שיעלה על המלגזה וימשיך לעבוד אלא שהוא אמר לו כי אינו מסוגל לכך לנוכח הכאבים שפקדו אותו. מר גדעוני אשר נכח במקום שמע את חילופי הדברים בינו לבין מר רוקח והורה גם הוא לתובע להמשיך לעבוד אלא שהוא לא היה מסוגל. על כן הסיר את בגדי העבודה ונסע במכוניתו למרפאת טר"ם. בצאתו מהמרפאה התקשר אליו מר כהן לדרוש בשלומו ותחושתו הייתה שהוא אכן מתעניין בשלומו. מאז הארוע לא שב עוד התובע לעבודתו לנוכח מגבלות תנועה בגב ובצוואר שהם תוצאה לפריצות דיסק ובלטי דיסק בגבו ובצווארו (תצהיר עדותו הראשית של התובע מסעיף 5 והלאה).

דיון והכרעה

6. המתווה הנורמטיבי: תאונת עבודה לעובד שכיר, כפי שהיה התובע, מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 כ"תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו...". באשר לסוגיית ההכרה בפגיעה בגב כ"פגיעה בעבודה" נפסק כי "על מנת להכנס בדלת אמות של "תאונה בעבודה" – ראשית הראיה צריכה להיות כי אכן קרה אירוע בעבודה שניתן לקושרו לחבלה בגב. לאור זאת, על מנת שכאבי הגב מהם סובל המערער יוכרו כתאונת עבודה, היה על המערער להוכיח, ראשית לכל, כי כאבי הגב הינם תוצאה של אירוע מוגדר (לאו דווקא אירוע חריג) שאירע לו בעבודתו (עב"ל (ארצי) 469/05 דניאל זכריה – המוסד לביטוח לאומי (9.1.2006)) (להלן: עניין זכריה). כן נספק ש"..נסיון החיים לימד את בית-הדין שהכרה בפגיעה בעמוד השדרה כתאונת עבודה, תלויה בעיקר בשאלה האם הוכח שבמהלך העבודה אירע משהו שבגינו 'נתפס' גבו של המבוטח, או שפקדוהו לפתע כאבים עזים שמנעו ממנו להמשיך לעבוד. ביסודם של דברים עומדת שאלת אמינות גרסתו של התובע" (ראו למשל: דב"ע (ארצי) נא/205-0 המוסד לביטוח לאומי - שחאדה סעיד, פד"ע כד 222).