א' נ' המוסד לביטוח לאומי - פסקדין

לפני ערעור על החלטת ועדה לעררים (נפגעי עבודה) מיום 31.8.2016 (להלן – "הועדה") אשר קבעה כי אין קשר סיבתי בין הליקוי בצווארו של המערער לבין התאונה שהוכרה כפגיעה בעבודה.

רקע עובדתי

1.המערער, יליד 1959, עבד כמלגזן. ביום 22.6.14 בעת עבודתו עלה עם המלגזה על בור ונפגע בגבו. הפגיעה שבמהותה היא כאבי גב הוכרה כפגיעה בעבודה.

2.המערער עמד בפני דרג ראשון אשר העניק לו אחוזי נכות זמנית בגין עמ"ש צווארי בלבד בשיעור 50% מיום 1.6.2016 ועד ליום 31.12.2016.

3.המשיב הגיש ערר על החלטה הוועדה בנימוק כי לדעתו המערער לא נפגע בעוד השדרה הצווארי בפגיעה המוכרת מיום 22.6.14.

4.המערער לא הגיש ערר, כך שבפני הועדה נשוא ערעור זה עמד עררו של המשיב בלבד.

5.ביום 31.8.2016 התכנסה הועדה ובפרוטוקול פורט כדלקמן:

" תלונות התובע מפי עוה"ד: אנו סבורים שבצדק הכירו בו בדרג 1 בבעיה הצווארית. נפגע בע"ש תחתון באירוע הנדון. זמן קצר לאחר התאונה נמצא זקוק לניתוח בצוואר.

אלמלא האירוע הנדון לא היה ניגש לניתוח הצווארי. עוד מעט מגיע גם הניתוח של הגב התחתון.

קש"ס נתון לשיקול דעת. האם דבר הביא לדבר. ע"ש הוא יחידה מלמעלה ועד למטה. לדבריו הניתוח הביא להחמרה נוספת במצבו. אלמלא אותה חבלה באירוע הנדון אולי לא היה מוצא עצמו מתנתח. גם אם היו אינדיקציות קודם לבעיה צווארית היא אינה שוללת קש"ס.

מפי התובע: עבדתי כמלגזן 30 שנה בחומרי בניין. במשך כל השנים הרמתי משקלים כבדים. בתאונה הנוכחית עליתי עם המלגזה על בור הרגשתי זרם בגב ומאז לא מתפקד.