ב"ל 3079-03-14 ב' נ' המוסד לביטוח לאומי

רקע כללי

1.לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן: "הוועדה"), לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995.

2.ביום 1.1.13, נפגע המערער, יליד 1986, בתאונה, שהוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה.

3.ועדה רפואית לעררים מיום 5.2.14 קבעה כי לא נותרה למערער נכות כתוצאה מהתאונה:

"הוועדה עיינה בבדיקת US של שתי הכתפיים מ- 6.3.13 (דהיינו חודשיים לאחר התאונה). בכתף הפגועה הודגם בלתי אחיד ללא קרע ב- SSP, ומשמאל טנדינוזיס קלה. ממצאים אלה בכתף ימין אינם תוצאות חבלה. לכן אילו היתה חבלה ישירה כמתואר היתה סבירות גבוהה לקרע מלא בעוד שממצא כמתואר של פגיעה בכתף ימין הוא תוצאה של דלקת בגיד וההסתיידות "הגסה" עליה מדווח דר' קרבאל בחוו"ד מ- 29.1.14 לבטח התהוותה במשך חודשים מאז החבלה ולא בממוצע דורשת שנים.

אכן הממצאים הקליניים בבדיקת הועדה גם הם שונים מאלו של ד"ר קרבאל כאשר המגבלה היחידה היא בהרמת הזרוע ובמבחן הוקינס חיובי המעיד על מגבלה כתוצאת הדלקת בגיד. (דלקת משמאל במידה פחותה). לפיכך הוועדה דוחה את ממצאיו ומסקנותיו של ד"ר קרבאל. אין נכות כתוצאה מהתאונה. אין ממצא בצוואר ובשורש כף יד ימין".

4.על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי.

טיעוני הצדדים

5.בדיון שהתנהל ביום 6.10.14, צמצם המערער טיעוניו לטענה אחת בלבד, לפיה שגתה הוועדה בכך שלא נתנה דעתה לקביעתו של ד"ר קרבאל לפיה חבלה עשויה לגרום לממצא של הסתיידות בגיל צעיר, ולספרות רפואית, המובאת בחוות דעתו של ד"ר קרבאל, התומכת בעמדה זו.

6.לטענת המשיב, לא נפל פגם בהחלטת הוועדה, משזו התייחסה כראוי לחוות דעתו של ד"ר קרבאל. המשיב הוסיף כי בשום אופן לא חלה על הוועדה החובה להתייחס במישרין לספרות הרפואית שאוזכרה בחוות דעתו של פרופ' קרבאל.