ב"ל 30529-11-13 מ' נ' המוסד לביטוח לאומי

ערעור זה נסוב על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 25.8.13 (להלן: "החלטת הוועדה"). הוועדה קבעה, כי למערער נכות בשיעור 15% במישור הנפשי, בגין פגיעה בעבודה מיום 25.7.2009, ולא נותרה לו נכות בתחום האורטופדי. הערעור נסוב על קביעת הוועדה במישור האורטופדי.

הוועדה התכנסה בעקבות פסק דין קודם שניתן בעניינו של המערער, בתיק 6926-09-12, מיום 20.6.13, בהאי לישנא:

"30. (א) הערעור מתקבל בחלקו.

(ב)עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתשקול הענקת נכות בגין הנזק שנגרם למערער במפרק ACJ. הוועדה תעיין, בהקשר זה, בחוות דעת ד"ר קאופמן ותנמק את החלטתה.

(ג)כמו כן – הוועדה תשקול האם אין בממצאי בדיקת US מיום 7.2.2012 כדי להקנות למערער אחוזי נכות בהתאם לסעיף 42 (1) (1) לתוספת לתקנות במידה מלאה או מותאמת.

(ד) המערער וב"כ יוזמנו לטעון בפני הוועדה".

טענותיו העיקריות של המערער הינן כדלהלן:

• הוועדה טעתה ביישום הנחיות פסק הדין. אין מחלוקת כי קיים קרע בשריר הסופרה ספינטוס, והוועדה מציינת זאת מפורשות, אולם טוענת כי נדרש קרע בדרגת חומרה בינונית לפחות על מנת להפעיל את סעיף הליקוי 42(1). בהתאם להנחיות פסק הדין היה על הוועדה לשקול הפעלת סעיף הליקוי בצורה מלאה או מותאמת אולם הוועדה לא שקלה כלל הפעלת הסעיף באופן מותאם.