ב"ל 30280-11-13 צ' ל' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.בפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 26.8.13.

2.המערערת, ילידת 1956 ועוסקת בהנהלת חשבונות. ביום 12.7.12 נחבלה מכסא במשרדה באצבע 3, כף יד ימין.

ועדה רפואית מדרג ראשון התכנסה ביום 19.5.13 לדון בעניינה וקבעה לה 5% נכות.

על החלטה זו הוגש ערר.

הועדה הרפואית לעררים שהתכנסה ביום 26.8.13 קבעה כדלקמן :

"הועדה עיינה בחוות דעתו של ד"ר ויגלר מתאריך 18.4.13 ומתייחסת לסיכום חוות הדעת שבה רשם ד"ר ויגלר על "קישיון של אצבע 3 כולל חסר רקמה רכה ודלקת מכאיבה". סיכום זה תואם נכות של 5% עפ"י ס' 47 (4). הועדה לא התרשמה מצלקת מכאיבה. קיימת נטייה ברורה להאדרה של התסמינים ולתוספת של כל מיני פגימות שאינן קשורות כלל לאירוע הנדון.

הועדה דוחה את הערעור. הנכות כפי שנקבעה בדרג 1 5% לפי ס' 43 (3) ד'.

טענות הצדדים:

3. לטענת המערערת הוועדה קבעה לה נכות לפי סע' 43 (ד) בעוד שבהתאם לאמור בפרוטוקול הוועדה מצבה תואם נכות לפי סע' 44 (4), ויש מקום לקביעת נכויות אלה באופן מצטבר כפי שגם קבע המומחה מטעם המערערת.

עוד טוענת המערערת, כי היא סובלת מצלקת מכאיבה והועדה לא נימקה מדוע לא התרשמה מצלקת מכאיבה וזאת למרות שמציינת בסעיף 1 להחלטתה כי למערערת תחושה של ציפור חודרנית ודלדול בפלפ וכן טענותיה בפני הועדה כי היא סובלת מגירוד בכל הגליל האמצעי ותחושה של ציפור חודרנית והיא הופנתה למרפאת כאב. כן טוענת המערערת כי הוועדה לא קבעה לה נכות בגין ניורופתיה אולנירית, המוזכרת בממצאי הוועדה.

בנוסף טוענת המערערת כי התלוננה בפני הוועדה על פגיעה נפשית שקשורה לתאונה והדבר לא נבחן ומומחה לא נכלל בהרכב הוועדה.