י.ש. נ' המוסד לבטוח לאומי

1.מושא התביעה שבפנינו, הנה החלטתו הרטרואקטיבית של הנתבע לחייב את התובע לשלם לו דמי ביטוח בגין השנים 1999-2007.

2.מהלך הדיון

ביום 15.03.13, התובע פנה לבית הדין בבקשה "להענקה מטעמי צדק", ובה ביקש כי בית הדין יתן סעד זמני, באופן שיורה לנתבע לשלם לידיו קצבת נכות כללית וכן לעכב את תשלום חוב דמי הביטוח. בהמשך, ביום 17.03.13, הגיש התובע לבית הדין את תביעתו מושא פסק דין זה.

לאחר דין ודברים, קוים ביום 11.04.13 דיון במעמד הצדדים, ולאחר שב"כ התובע פירטה את טענות התובע בדבר מצבו הנפשי והכספי הקשה, ניתנה ההחלטה הבאה –

"כפי שהוסבר לב"כ התובע – המבקש סמכותו של בית הדין קמה מקום בו נעשתה פעולה או מחדל בעקבות בקשה של מבוטח שאיננה לשביעות רצונו של המבוטח.

בענייננו, לא הוגשה כל בקשה ומובן שלא ניתנה כל החלטה ולכן לכאורה אין מקום למתן הסעד הזמני המבוקש.

כפי שהוצע לב"כ התובע, מומלץ שתעשה פנייה לפקיד התביעות בניסיון לפרוס את חובו של התובע כך שהקיזוז מהקצבה לה הוא זכאי, ככל שזכאי, יהיה מינימלי ובית הדין מביע את תקוותו שככל שמצבו של התובע הוא כמתואר על ידי באת כוחו מבחינת היותו נטול פת לחם, יעשה כל ניסיון מצד הנתבע לסייע לו".

בהודעתה מיום 28.04.13, הפנתה ב"כ הנתבע לעובדה לפיה כבר בחודש 01/2013 נערך בין התובע לבין הנתבע הסדר של תשלום חוב דמי הביטוח.

בהמשך, לאחר דין ודברים שניהלו הצדדים בניהם על רקע טענת התובע להתיישנות חוב דמי הביטוח, קוימו דיונים במעמד הצדדים (ביום 10.07.13 וביום 01.05.14), והוסכם כי המשך הדיון בתביעה יעוכב עד שתינתן הכרעת בית הדין הארצי בסוגיה הרלבנטית להתיישנות חובות של מבוטחים כלפי המל"ל (להלן: "סוגיית השיהוי").

לאחר שניתנה הכרעת בית הדין הארצי בסוגיה המדוברת, במסגרת פסק הדין שניתן ביום 01.04.15 בעבל 1844-09-10 המוסד לביטוח לאומי – לבנה חג'ג' (להלן: "עניין לבנה חג'ג'"), נקבע דיון במעמד הצדדים.

משלא הגיעו הצדדים להסכמה שתייתר את הדיון בתביעה, נקבע כי אין ברירה אלא לדון במחלוקות העובדתיות שבין הצדדים, וניתנה החלטה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית.