ב"ל 29455-05-14

1.ביום 10/12/11, נפגעה המשיבה בעקב רגל שמאל בתאונה אשר הוכרה על ידי המערער כתאונת עבודה (להלן: "התאונה").

2.ביום 18/3/14, קבעה ועדה רפואית לעררים (להלן: "הועדה") כי למשיבה 20% נכות צמיתה, וכן החליטה להפעיל את תקנה 15 לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות") ברבע, כך שנכותה הצמיתה של המשיבה הועמדה על 25% נכות החל מיום 1/4/13 .

כנגד החלטת הועדה הנ"ל, הנוגעת אך ורק להפעלת תקנה 15 לתקנות, הוגש הערעור אשר בפניי.

3.להלן עיקר טענות המערער:

א.הועדה כלל לא התייחסה להמלצת ועדת הרשות לפיה אין מקום להפעלת תקנה 15 לתקנות.       

ב.הועדה לא ציינה כי עיינה בדו"ח ועדת הרשות, וכל אשר עולה מהפרוטוקול הוא שהדו"ח הונח בפניה.

ג.טעתה הועדה עת החליטה להפעיל את תקנה 15 ברבע ולא לאמץ את המלצת ועדת הרשות.        

ד.טעתה הועדה עת לא נדרשה כלל לגילה של המשיבה ולהיותה לאחר גיל פרישה.

ה.        טעתה הועדה עת לא נדרשה לבדיקת הירידה בהכנסות, כאשר לא חלה ירידה ניכרת בהכנסות המשיבה. מה עוד שלאור היותה של המשיבה לאחר גיל פרישה, לא מתקיים התנאי שנקבע בתקנה 15(ב) לתקנות לפיו הירידה הניכרת בהכנסות היא "לא לזמן מוגבל".

ו.טענות המשיבה כנגד החלטת ועדת הרשות אינן מתכתבות עם דרישת התקנות.

ז.בית הדין מתבקש לקבל את הערעור ולהורות על החזרת עניינה של המשיבה לוועדה, תוך הנחיית הועדה לשוב ולבחון את סוגיית הפעלת תקנה 15 לאור המלצת ועדת הרשות.

4.להלן עיקר טענות המשיבה: