ב"ל 28412-01-15 אלי טויזר נ' המוסד לביטוח לאומי

1.לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 11.11.14 אשר קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 19% החל מיום 15.1.14 (להלן: "הוועדה").

רקע עובדתי

2.המערער הגיש תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גימלת נכות בגין פגיעה מיום 28.3.88, אשר הוכרה כתאונת עבודה (להלן: "התאונה").

3.ועדה רפואית מדרג ראשון, אשר התכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 28.11.89 ואשר סיכמה את דיוניה ביום 28.12.89, קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 15% החל מיום 1.11.89 [10% נכות בהתאם לסעיף ליקוי 37 (7) (א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן: "התקנות") והפעילה את תקנה 15 לתקנות במחצית].

4.ביום 15.1.14 הגיש המערער תביעה להחמרת מצב.

5.ועדה רפואית מדרג ראשון, אשר התכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 15.5.14 ואשר סיכמה את דיוניה ביום 30.6.14, דחתה את התביעה וקבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער הן מבחינה אורטופדית והן מבחינה נוירולוגית.

6.על החלטת הוועדה מדרג ראשון הגיש המערער ערר לוועדה רפואית לעררים.

7.ועדה רפואית לעררים אשר התכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 11.11.14 דחתה את הערר בתחום האורטופדיה, קיבלה את הערר בתחום הנוירולוגיה, ובהתאם קבעה למערער נכות בשיעור 19% (10% נכות אורטופדית בהתאם לסעיף ליקוי 37 (7) (א), 5% נכות נוירולוגית בהתאם לסעיף ליקוי 32 (1) (א) (I) במחצית והפעלת תקנה 15).

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

טענות הצדדים

8.עיקר טענות המערער-

א.לאחר שנערכה למערער בדיקת MRI נקבע כי חלה החמרה במצבו של המערער וכי על המערער לעבור ניתוח בגבו.

הוועדה לא התייחסה לבדיקת ה- MRI מיום 29.5.14 ולצורך בניתוח.

בפרוטוקול הוועדה הרפואית מיום 28.12.89 נרשם כי האבחנה הינה "מצב לאחר דיסקקטומיה L 4-5", ואילו מבדיקת ה- MRI עולה כי מצבו של המערער הוחמר וכי הוא סובל מבלט דיסק היקפי מעט אקצנטרי לימין עם היצרות קלה של הנקב מימין.

כמו כן, מהמסמך הרפואי מיום 25.6.14 עולה כי מצבו הרפואי של המערער הוחמר ממצב של דיסקטומיה בלבד למצב של דיסקטומיה L 4-5 עם דיסק לוחץ על השורש ימין המצריך התערבות ניתוחית וכי הוא סובל מ-PSF בין חוליות L 4-5.