אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

תאריך פרסום : 28/02/2019 | גרסת הדפסה
ב"ל
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
28141-12-16
17/02/2019
בפני השופטת:
מירב קליימן

- נגד -
התובע:
פלוני
עו"ד בר אליעזר
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד אירית רייכנברג
החלטה
 

 

לפנינו תביעתו של מר פלוני (להלן: "התובע") להכיר באירוע מוחי בו לקה ביום 25.2.2015 כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

 

במסגרת הכרעתנו נידרש לשאלה האם ניתן לראות באירוע שארע לתובע במהלך 'טיסת עבודה', ביום 25.2.2015, כ"אירוע חריג".

 

רקע וניהול ההליך

  1. התובע, יליד שנת 1982, עבד כשמאי בחברת "טוסמן ושות' שמאים וסוקרים בע"מ" (להלן: "החברה") החל משנת 2010 ועד ליום האירוע.

     

  2. ביום 25.2.2015 נסע התובע להשתלמות מקצועית בגרמניה, אליה נשלח על ידי החברה.

     

  3. עם נחיתת המטוס בגרמניה איבד את הכרתו ופונה לביה"ח במינכן, שם אובחן כסובל מאוטם מוחי.

     

  4. ביום 8.8.2015 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה. ביום 28.1.2016 דחה הנתבע את תביעת התובע. מכאן התביעה שלפנינו.

     

  5. ביום 24.9.2017 התקיים דיון מקדמי בתיק, במסגרתו נקבעו הפלוגתאות הבאות: א. האם בימים 24-25.2.2015 אירע לתובע אירוע חריג, בו נגרם לו ארוע מוחי; ב. שאלת הקשר הסיבתי ומאזן ההשפעות.

  6. ביום 27.3.2018 התקיימה בפנינו ישיבת הוכחות, במהלכה נשמעה עדות התובע. כן נשמעה עדותם של מר שמואל טוסמן, מנכ"ל החברה בה היה מועסק התובע, וגב' סיוון מנו, אשתו.

     

  7. סיכומי הצדדים נאספו אל התיק וכעת שלב ההכרעה.

     

    עיקר טענות הצדדים כעולה מכתבי הטענות ומניהול ההליך

  8. לטענת התובע, התקיימו בעניינו התנאים להוכחת "אירוע חריג" ועל כן יש להורות על מינוי מומחה רפואי לקביעת קשר סיבתי בין האירוע החריג שארע ביום 25.2.2015 לבין האוטם המוחי בו לקה.

     

  9. לטענתו, יש לראות במכלול נסיבות הטיסה ביום 25.2.2015 כאירוע חריג: זו הייתה הפעם הראשונה שהוא נדרש לצאת להשתלמות בחו"ל מטעם העבודה, הוא לא ידע למה לצפות; ההודעה על השתתפותו בהשתלמות נמסרה לו יומיים בלבד לפני הטיסה; הוא היה העובד הזוטר והצעיר ביותר שיצא להשתלמות כשלצדו נסעו מנכ"ל החברה ובכירים נוספים בענף, והוא הרגיש כי עליו להרשימם. כל אלו גרמו לתובע תחושות התרגשות ומתח קיצוניים וחריגים, שהחלו בלילה שלפני הטיסה.

    עוד טען התובע, כי עצם הטיסה עצמה מהווה "אירוע חריג" בעבודתו, אף ללא מימד ההתרגשות.

     

  10. בסיכומי התשובה מטעמו הטעים התובע, בנקודה זו, כי הנתבע ערך בחינה אובייקטיבית של חריגוּת האירוע, זאת בניגוד לפסיקה הקובעת כי חריגוּת האירוע תיבחן באופן סובייקטיבי לנפגע הספציפי. האירוע הסובייקטיבי של התובע אף נתמך בעדויותיהם האובייקטיביות של מר טוסמן וגב' מנו, כדרישת הפסיקה.

     

  11. התובע מוסיף וטוען כי עמד ברמת ההוכחה הנדרשת לשם מינוי מומחה רפואי, שכן על פי הפסיקה די בהוכחת האירוע "במידה מספקת של סבירות", וכן די בקיומו של ספק בדבר חריגותו של האירוע על מנת למנות מומחה רפואי. אף סמיכות הזמנים בעניינו מחייבת מינויו של מומחה רפואי, שעה שהתרחשות האירוע כשלעצמה לא יכולה להיות נתונה במחלוקת.

     

  12. לחלופין טען התובע, כי הטיסה עצמה מהווה "סיכון דרך" בהתאם לסעיף 80(1) לחוק, שכן במהלך טיסה עולה משמעותית הסיכון להיווצרות קרישי דם הגורמים לאירוע מוחי, באופן שמתקיים קשר סיבתי בין הנסיעה לבין התאונה.

     

  13. לטענת הנתבע לא ארע לתובע ביום 25.2.2015 אירוע חריג לו ניתן לייחס את האירוע המוחי בו לקה. כן טען הנתבע, כי לעבודת התובע לא הייתה כל השפעה על התרחשות האירוע המוחי בו לקה התובע, ואף אם הייתה השפעה הרי שזו הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. עוד הוסיף, כי מתח נפשי מתמשך אינו בבחינת אירוע חריג בעבודה.

     

  14. לטענת הנתבע, אין בסיס אובייקטיבי לטענת התובע, שכן לא היה מדובר בוויכוח או עימות כלשהו שיכלו לגרום לתובע ללחץ. הנתבע הוסיף, כי אף מבחינה סובייקטיבית לא הוכח כי התקיים אירוע חריג, שכן השתתפותו של התובע בהשתלמות הייתה פסיבית בלבד, התובע לא נלחץ מהמנכ"ל בעבודתו השוטפת ולא היה לו קשר עם הבכירים הנוספים שהשתתפו בהשתלמות, כך שלא היה לו צורך להרשים אף אחד. עוד טען הנתבע כי ההשתתפות בהשתלמות הייתה למעשה מחווה כלפי התובע והעובדה שהיה המשתתף הצעיר והזוטר ביותר היא בגדר מחמאה עבורו.

     

  15. עוד טען הנתבע, כי האירוע החריג לו טוען התובע לא דווח לרופאיו ואין לגביו כל תיעוד, ומדובר למעשה בגרסה שהועלתה לראשונה לצורך התביעה.

     

  16. מוסיף וטוען הנתבע כי אין לקבל את עדותו של מר טוסמן, שאינה מתיישבת עם העדות שמסר בחקירת המוסד לביטוח לאומי, ואת עדותה של גב' מנו, שהיא חסרת משקל ואינה נתמכת בראיות אובייקטיבית.

     

  17. באשר להכרה בטיסה כ"סיכון דרך" בהתאם לסעיף 80(1) לחוק, טען הנתבע כי הטיסה לא גרמה לאירוע המוחי שחווה התובע, ולא היה כל גורם חיצוני שיכול היה להיחשב כסיכון דרך בטיסה.

     

    דיון והכרעה

  18. סעיף 79 לחוק מגדיר תאונת עבודה כך:

     

    "תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

     

  19. הלכה פסוקה היא כי, בדומה לאוטם שריר הלב, על מנת שאירוע מוחי יוכר כתאונת עבודה על התובע להוכיח קרות אירוע חריג בעבודה, דחק נפשי חריג או מאמץ פיזי מיוחד, בסמוך לפני קרות האוטם. לשם כך על התובע להוכיח התרחשות של מאורע אובייקטיבי בעבודתו, אשר היה בגדר אירוע חריג לגביו באופן סובייקטיבי (ר' עב"ל 35047-08-13 מרינה בריקלין – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 23.07.2014 (להלן: עניין בריקלין); עב"ל 45023-09-11 שאול בירן – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 04.12.2012).

     

  20. יפים לענייננו קביעות בית הדין הארצי בעב"ל 502/09 משה סידה – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 21.10.2010, אשר נאמרו ביחס לאוטם שריר הלב אך נכונות גם באשר להכרה באירוע מוחי כתאונה בעבודה, שם נפסק כי:

     

    "על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה על התובע להוכיח קרות אירוע חריג בחיי עבודתו בסמוך לפני קרות האוטם. משמעות הדבר:

    ראשית - שעל התובע להוכיח קרות מאורע אובייקטיבי בעבודתו. כלומר, מאורע הקשור לעבודה שניתן לאיתור בזמן ובמקום כך שניתן יהיה לקבוע שביום זה וזה בשעה כזאת וכזאת אירע כדבר הזה והזה.

     

    שנית - על התובע להוכיח קרות אירוע חריג לגביו. אירוע חריג כאמור יכול למצוא ביטויו אצלו; או בדחק נפשי בלתי רגיל או במאמץ גופני יוצא דופן. ....

    שלישית - על התובע להוכיח, כי אותו מאורע חיצוני אובייקטיבי בעבודתו גרם לו לדחק הנפשי הבלתי רגיל.

    רביעית - משמעות חובת הוכחת האמור הינה, שעל התובע להוכיח ובסבירות העולה על 50% את גרסתו לדחק נפשי בלתי רגיל הנגרם לו בעטיו של מאורע בעבודתו" (ר' עב"ל 502/09 משה סידה – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 21.10.10) (הדגשות אינן במקור, כאן ומכאן ואילך, מ.ק).

     

     

  21. בעניין עב"ל (ארצי) 458-99 פלבסקי מאיר – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 11.3.2002, נקבע כי:

     

    "...ד. אין ספק, כי קביעת חריגות הדחק הנפשי, או עוצמת ההתרגזות, צריכה להיבחן סובייקטיבית אצל האדם בו מדובר.

     

    ה. משאין בית הדין, לצערו, בוחן כליות ולב ואין הוא יודע המתרחש בנפש האדם, אף הבחינה הסובייקטיבית להתרגזות בעוצמה חריגה טעונה ראיות אובייקטיביות ואין די לעניין זה בעצם אמירת המערער, כי התרגז התרגזות חריגה".

     

    וכן כפי שנפסק בעניין בריקלין:

    "השאלה האם אירוע מסוים מהווה אירוע חריג תיבחן באופן סובייקטיבי לגבי המבוטח המסוים, דהיינו, כיצד השפיע האירוע בעבודה על אותו מבוטח ולא כיצד היה ראוי שאותו אירוע ישפיע עליו. עם זאת, בחינה סובייקטיבית זו מצריכה עיגון בראיות אובייקטיביות. על המבוטח להוכיח כי היה אירוע שיכול להיחשב לגביו כאירוע חריג, ואין די באמירה שלו עצמו כדי להוכיח את קיומו של אירוע חריג".

     

    כן ראו פסק דין מהעת האחרונה מפי כבוד השופט סופר, החוזר אף הוא על הלכה בעניין "אירוע חריג" כתנאי מקדים להכרה באוטם שריר הלב כתאונת עבודה, עב"ל 15135-05-18 אמיר מינפרד – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 4.12.2018.

     

  22. על רקע ההלכה הפסוקה, לאחר שמיעת העדויות, שקילת טענות הצדדים, בחינת כלל הראיות שהובאו בפנינו ועיון בסיכומי הצדדים, הגענו לידי מסקנה כי התובע עמד בנטל המוטל עליו להוכחת אירוע חריג בעבודתו או לכל הפחות הוכחה ספק בחריגות האירוע, באופן המצדיק מינוי מומחה רפואי. נפרט להלן טעמינו שעמדו בבסיס ההכרעה.

     

  23. הטיסה להשתלמות היוותה חריגה משגרת עבודתו של התובע בפן האובייקטיבי, הן מבחינת מקום העבודה והן מבחינת האנשים איתם היה ועימם היה אמור להתרועע בהשתלמות המקצועית. השאלה הצריכה להתברר בפנינו, אפוא, היא האם אירוע אובייקטיבי זה הביא את התובע למצב של "דחק נפשי", המהווה תנאי לקיומו של "אירוע חריג" (ראו עב"ל 50727-09-14 פלוני – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 23.11.2015; להלן: עניין פלוני). לטעמנו, התשובה לשאלה זו היא בחיוב.

     

  24. במסגרת תצהירו וחקירתו הנגדית פירט התובע אודות נסיבות הטיסה, שהיה בהם לגרום לו, לטענתו, למצב נפשי של מתח והתרגשות יוצאי דופן: ראשית, הייתה זו הפעם הראשונה בחייו בה נדרש לנסוע לחו"ל מטעם העבודה; שנית, הודע לו על השתתפותו בהשתלמות יומיים בלבד טרם הטיסה; שלישית, נאמר לו שישתתף בהשתלמות במקומו של מנהל שנבצר ממנו לנסוע וכי יסע לצד מנכ"ל החברה ולצד בכירים נוספים בענף; רביעית, הוא היה עתיד להיות המשתתף הזוטר והצעיר ביותר בהשתלמות כולה (ר' סעיפים 6-7 לתצהיר התובע; עמ' 7 לפרוטוקול הדיון, שורות 30-33, כן ראו עמ' 8 לפרוטוקול הדיון, שורות 18-21). עובדות אלה לא נסתרו על ידי הנתבע.

     

  25. כפי שהעיד התובע בסעיפים 9-11 לתצהירו:

     

    "9.המחשבות לא הרפו ממני, כל הזמן חשבתי על כך שמנכ"ל החברה ושאר הבכירים טסים ביחד איתי להשתלמות שאמורה להיות בתחום המקצועי שלי וידעתי שמוטל עלי להרשים אותם – המחשבה על כך גרמה לי להתרגשות חריגה.

     

    10.מכיוון שלעולם לא נדרשתי לטוס להשתלמות במסגרת עבודתי לא ידעתי למה לצפות ואיך הדברים מתנהלים – התחושה של הלא נודע הייתה לי קשה מנשוא.

     

    11.המחשבות והמתח הנפשי הרב שחשתי הפריעו למנוחתי ולכן לא הצלחתי לישון באותו לילה והייתי שרוי בלחץ יוצא דופן ושיתפתי בכך את אשתי."

     

  26. דברים אלו מתיישבים עם דברי התובע בתצהירו מיום 29.9.2015, אשר הוגש למוסד לביטוח לאומי יחד עם טופס התביעה שהגיש התובע (ר' סעיף 5 לתצהיר מיום 29.9.2015):

    '"התרגשתי מאוד לקראת הטיסה, לא הצלחתי להירדם לילה לפני גם בגלל שמדובר בטיסה ראשונה וגם בגלל שטסתי עם הבוס שלי והרגשתי שאני צריך להרשים אותו."

     

  27. וכן כפי שהעיד בחקירתו הנגדית (ר' עמ' 7 לפרוטוקול הדיון, שורות 30-33, עמ' 8 לפרוטוקול הדיון שורות 16-25):

     

    " ש.אתה נדרשת להשתלמות בתחום שאתה בקיא בו, אתה לא אמור להרצות בהשתלמות הזו, לא אמור להיבחן בה, רק אמור לשמוע, מה מלחיץ?

     

    ת.כשאתה בא להשתלמות עם חברות בטוח בכירים אנשים בכיריים, עם הבוס שלי עם אנשים שהגיל הממוצע 50, 60 ורק אני 32

    ...

     

    ש.זה נכון שמדובר היה בהשתלמות שכל שנה נערכת ושנים קודמות שמאים אחרים היו כבר שם?

    ת.לדעתי הרבה פעמים, אף פעם לא הייתי. זה לא מדויק מספיק, כמו המשרד שלנו יש אלפי משרדים אחרים דומים, אצלנו כמה פעמים מהמשרד שלנו שמאים יותר בכירים ממני כי אני הכי צעיר, וגם תשים לב שאני הגעתי בפוקס כי הבוס שלי היה צריך להגיע לשם , אח של שמוליק רון שהוא גם הבעל הבית, ויומיים לפני זה אמר שהוא לא יכול לטוס תלך אתה.

    ש.למה זה לא מופיע בתצהיר?

    ת.לא יודע. אני אוהב רק אמת ואני בטוח שזה רק זה שקיבלתי את הארוע מוחי כי הייתי בלחץ, אי לי שטויות."

     

  28. במסגרת חקירתו הנגדית הוסיף התובע פרטים נוספים שלא הופיעו בתצהירים שמסר מטעמו, כך למשל שנודע לו על ההשתלמות יומיים בלבד טרם הטיסה וכי הוא נקרא להחליף את אחד המנהלים שנבצר ממנו לנסוע. עם זאת, לא מצאנו כי מדובר בגרסה שונה במהותה לגבי עצם האירוע, אלא בהוספת פרטים שהיוו בגדר הרחבה למתואר בתצהיר.

     

  29. גרסתו של התובע נתמכה בעדותו של מר טוסמן, שהעיד לעניין התרשמותו באשר למצבו של התובע לפני הטיסה ובמהלכה. בחקירתו על ידי חוקרת מטעם הנתבע העיד מר טוסמן (נ/1, שורות 84-85):

     

    "ש.איך הוא היה נראה לך כשנפגשתם בבוקר לפני הטיסה?

    ת.הוא היה נראה מתרגש ולחוץ, הוא היה דרוך, הוא חיכה לזה כי דיברנו על זה לפני."

     

    כאשר נשאל מר טוסמן על ידי החוקרת מה היה, להתרשמותו, הגורם לאירוע המוחי של התובע, השיב ש: "זה כנראה קשור ללחץ כתוצאה מהמצב שבו היה נתון" (נ/1, שורות 110-111).

     

  30. כך העיד מר טוסמן בחקירתו הנגדית במסגרת דיון ההוכחות (ר' עמ' 3 לפרוטוקול הדיון, שורות 28-32, עמ' 4 לפרוטוקול הדיון, שורות 1-2):

     

    "ש.אתה מתאר תמונת מצב של אדם שנמצא בסערת רגשות רצינית?

    ת.בבוקר לפני הטיסה לפנות בוקר שנפגשנו

    ש.איך זה התבטא?

    ת.היה לחוץ שונה מבולבל לא שלו שונה ממה שהוא כל פעם

    ש.האם הרגעת אותו ?

    ת.כן אמרתי לו שזה בסדר שאנחנו נוסעים לחוויה נעימה שתהיה ללמוד דברים חדשים והכל יהיה בסדר"

     

    לשאלת ב"כ הנתבע כיצד תשובתו זו מתיישבת עם תשובתו בפני חוקרת הנתבע, שם ענה כי רק באמצע הטיסה הבחין כי משהו לא בסדר עם התובע, השיב כי: "הוא היה לחוץ עוד לפני שעלינו למטוס וכשעלה והתיישב בטיסה נרגענו... ובאמצע הטיסה הוא הודיע לי שהוא מרגיש לא טוב" (ר' עמ' 4 לפרוטוקול הדיון, שורות 10-12)

     

  31. מר טוסמן העיד בפנינו באשר לנסיבות הטיסה שהיה בהן לתרום להיותה "אירוע חריג", באופן המתיישב עם תיאורו של התובע (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון, שורות 14-21):

     

    "ש.אתה מסכים שהעבודה השוטפת ברגיל היתה מאוד לחוצה?

    ת.די , כן עבודה של שמאי די לחוצה

    ש.אני אומר לך שבאווירה כזו של עבודה לחוצה, שיש לך הזדמנות ללכת להשתלמות בחו"ל, זה ההקלה והכייף , שום לחץ לא היה שם, מה אתה אומר

    ת.זה לא נכון, שהולכים ליום כייף עם חברים וקולגות לעבודה זה נכון זו הקלה וכייף והכל אבל פה הוא היה בסביבה שטס להשתלמות בחו"ל וגם היו אנשים שהוא לא מתרועע איתם מהעבודה והתעשיה וגם היה הבוס שלו וגם היה הבוס של חברת ביטוח שקורא את כל הדוחות שלו והוא הרגיש שהוא תחת זכוכית מגדלת היו שמאיים בכירים ממשרדים אחרים"

     

  32. גרסת התובע נתמכה גם בעדותה של גב' מנו, שהעידה בתצהירה לעניין מצבו הנפשי של התובע ערב הטיסה (ר' סעיפים 6-7 לתצהירה):

     

    "6.הלילה שלפני הטיסה, 24.1.15, בעלי היה במתח נפשי רב, הוא שיתף אותי בכך שהוא לחוץ וחושש מאוד – באותו הלילה בעלי לא הצליח לישון, הוא היה נסער, נרגש מאוד ולא הצלחתי להרגיעו.

     

    7.הוא שיתף אותי בכך שטסים עמו מספר גורמים בכירים, שזו פעם ראשונה שהוא נדרש לעמוד בסיטואציה כזו, שהוא לא יודע למה לצפות ושמוטלת עליו אחריות לעשות רושם טוב ועבודה טובה – כל אלה יחדיו הכניסו אותו למצב של סטרס קיצוני."

     

    לקחנו בחשבון את עובדת היותה של העדה עדה בעלת אינטרס בתוצאות ההליך.

     

  33. את סערתו הרגשית המתוארת של התובע יש לבחון אל מול מצבו של התובע בשגרת עבודתו, במהלכה היה התובע שלו ורגוע, זאת אף כי מדובר בעבודה לחוצה. כך על פי עדויותיהם של התובע ושל מר טוסמן (ר' עמ' 3 לפרוטוקול הדיון, שורות 1-2, עמ' 7 לפרוטוקול הדיון, שורות 25-29).

     

  34. התרשמנו כי עדויות אלה של מר טוסמן וגב' מנו היו קוהרנטיות ועקביות, ויש בהן להוות ראייה אובייקטיבית וחיצונית לגרסתו של התובע בדבר התקיימותו של "אירוע חריג", זאת אף שאנו נותנים משקל מופחת לעדותה של גב' מנו כאמור לעיל.

     

  35. נתייחס עתה לטענות שונות שהעלה הנתבע, כאשר בפתח הדברים נציין כי לא מצאנו שיש באיזו מן הטענות כדי לשלול מינויו של מומחה רפואי לבחינת שאלת הקשר הסיבתי.

     

  36. הנתבע הצביע על כך שלא הייתה לתובע כל סיבה להילחץ מעצם העובדה שטס להשתלמות יחד עם מנכ"ל החברה, שכן הן מר טוסמן, במסגרת חקירתו על ידי המוסד לביטוח לאומי, והן התובע עצמו העידו כי בשגרת עבודתו היו השניים עובדים יחד, וכי התובע לא נלחץ מעבודתו הרגילה עם מר טוסמן (נ/1, שורות 116-17 ו-128-129; עמ' 7 לפרוטוקול הדיון, שורות 19-22).

     

  37. מעדויות התובע ומר טוסמן אכן עולה כי בשגרת עבודתו לא חש התובע לחץ מיוחד מנוכחותו של מר טוסמן. עם זאת לא מקובלת עלינו מסקנת הנתבע – יתכן מצב בו אדם, הרגיל לעבוד עם מנהלו הבכיר בסביבה מסויימות, יחוש לחץ כאשר סביבה זו משתנה באופן משמעותי ויחד איתה משתנים גם מערך הציפיות ההדדיות והדינאמיקה בין השניים.

     

  38. כפי שהעיד מר טוסמן, כשנשאל על ידי הנתבע מדוע בחקירתו על ידי המוסד לביטוח לאומי אמר שאינו חושב כי נוכחותו היא שגרמה לתובע ללחץ, בעוד שבפני בית הדין העיד ההיפך (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון, שורות 17-22):

     

    "בגלל שאחרי זה גם דיברתי איתו וגם חשבתי על זה והוא היה בסביבה עם אנשים בכירים בתעשיה, הסביבה שלנו משדרת שתמיד יש דלת פתוחה לשמאים וזה מה שאני משדר לעבוד, אבל שם שהיה עם מתחרים קולגות ועם מנהל מחלקת גביות הוא רצה להרשים אותי הבוס שלו וזה מה שהלחיץ אותו הוא חשב והרגיש, אנחנו חשבנו הרבה על הדבר הזה, הוא בן אדם שלו והיה רגיל לעבוד בסביבה הזו באזור הזה של כסף ומה קרה ביום הזה שהיה כל כך נסער כי היה תחת זכוכית מגדלת של המעסיק שלו של הבכירים"

     

    לפיכך, מצאנו כי המקרה שהובא בפנינו הינו מסוג המקרים בו מתקיים לכל הפחות ספק באשר להשפעת הסיטואציה על התובע מנקודת מבטו הסובייקטיבית וחריגוּתה.

     

  39. עוד טען הנתבע, כי אין מדובר באירוע חריג, שכן התובע לא נדרש לקחת חלק אקטיבי בהשתלמות, לא הכיר איש מהמשתתפים האחרים, הזמנתו להשתלמות בה השתתפו בכירים ממנו מהווה מחמאה, ולמעשה היה מדובר במעין "חופשה" מהעבודה. בטענותיו אלה מתעלם הנתבע מן ההלכה, לפיה חריגותו של האירוע תיבחן מנקודת מבטו הסובייקטיבית של הנפגע. אכן, ייתכן ועובד אחר במקומו של התובע היה רואה בטיסה להשתלמות הטבה והכרה ביכולותיו, אולם השתכנענו שלא כך היה הדבר בעיניו של התובע, כעולה מכלל העדויות שהושמעו בפנינו.

     

  40. למעלה מן הצריך נוסיף, כי קביעותיו אלו של הנתבע נטענו בעלמא, מבלי שהנתבע גיבה אותן בתשתית עובדתית, ואף מטעם זה אין בידינו לקבל טענות אלו. כך למשל, הנתבע לא הוכיח את טענתו, לפיה לתובע לא היה כל צורך להרשים את המשתתפים האחרים כיוון שלא הכיר אותם, זאת בעוד מר טוסמן העיד כי לפחות אחד ממשתתפי ההשתלמות היה מנהל של חברת ביטוח שהתובע היה מגיש לו דוחות (ר' עמ' 4 לפרוטוקול הדיון, שורות 20-21).

     

  41. כך גם אין בידינו לקבל את טענתו של הנתבע, כי אין מדובר באירוע חריג מן הטעם שלא התנהל ויכוח בין התובע למר טוסמן. אף כי במקרים רבים נקבע קשר בין התרגזות קיצונית של הנפגע לבין אוטם, דרישת הפסיקה היא להוכחת "מאמץ גופני מיוחד או דחק נפשי בלתי רגיל", כאמור בראשית דברינו. דחק נפשי יכול שיגרם ממגוון טעמים, ואין הכרח שיהיה מדובר דווקא בוויכוח או עימות. בכל מקרה, מדובר בקביעה רפואית, הצריכה להתברר באמצעות מומחה רפואי.

     

  42. באשר לטענת הנתבע כי אין עדות למתח הנפשי באנמנזה הרפואית, אכן, מהתיעוד הרפואי עולה כי בני משפחתו של התובע, אשר מסרו את הפרטים לרופאיו (שכן התובע לא היה במצב קוגניטיבי שאפשר לו למסור פרטים אלה, עמ' 9 לפרוטוקול הדיון, שורה 22) לא ציינו בפני רופאיו את מצבו הנפשי וסערת הרגשות שחווה טרם האירוע. עם זאת, אין בכך לשנות מהכרעתנו.

     

    הפסיקה קבעה, כי אין לתת לאנמנזה הרפואית משקל מכריע ומוחלט, זאת ככל שזו שותקת ואינה סותרת את גרסתו המאוחרת של התובע. הדברים נכונים ביתר שאת עת מדובר באדם המגיע לאשפוז בעקבות מצב חירום כגון אירוע של אוטם, שאז אין לצפות ממנו כי יחשוב לדווח לרופאיו על ויכוח שקרה בעבודה, או על תחושת התרגשות מוגברת, כבענייננו (עב"ל 176/99 דניאל גרץ – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 16.07.2002; עב"ל 37/03 משה פרומברג – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 20.07.2004).

     

  43. כך, לא מצאנו כי יש לזקוף לחובתו של התובע, שסבל פגיעה מוחית, את העובדה שלא נמסר לרופאיו פירוט מדוקדק אודות תחושותיו טרם התרחשות האירוע המוחי. כעולה מעדות התובע (עמ' 8 לפרוטוקול הדיון, שורות 3-12):

     

    "ש.אמרת שבגרמניה לא יכולת או היית במצב של לספר על רקע הלחץ שאתה טוען שהוא הגורם לארוע המוחי, היה תיעוד רפואי בארץ שסיפרת על כך?

    ת.לא סיפרתי לא ידעתי איפה אני. כשהייתי רק בלוינשטיין כביכול התעוררתי, שאלתי פעם ראשונה איפה הילדים לא הבנתי מה אני עושה פה בכלל, לא ידעתי כלום איפה הילדים איפה אשתי

    ש.אשתך לא סיפרה משהו על הרקע שאתם טוענים לו היום ?

    ת.מאיפה אני יודע, הייתי חצי מפורק לא יודע עם מי היא דיברה"

     

  44. בחקירתה הנגדית נשאלה גב' מנו מדוע לא דיווחה היא על סערת הרגשות שקדמה לאירוע המוחי של בעלה, והשיבה כי נשאלה שאלות מכוונות בלבד, בסגנון "איפה היה מה עשה" התובע, וכי הרופאים בבית לוינשטיין ובי"ח תל-השומר, בהם טופל התובע, פחות התעניינו במצב שקדם לפגיעה (עמ' 9 לפרוטוקול הדיון, שורות 23-24, ועמ' 10, שורות 4-5 ו-25-30).

     

  45. בנסיבות העניין, לא מצאנו כי יש בשתיקתה של האנמנזה הרפואית כדי לשלול את גרסתו של התובע.

     

     

  46. לסיכומם של הדברים נעיר שוב, כי אף אם לא עולה מן הדברים באופן חד משמעי כי מדובר באירוע חריג, ממכלול הטענות, הראיות והעדויות שהוצגו בפנינו השתכנענו כי ישנו, לכל הפחות, ספק בדבר התרחשותו של אירוע חריג, ודי בכך להצדיק מינויו של מומחה רפואי, כפי שנקבע בפסיקה (ר' עניין פלוני).

     

  47. משזו מסקנתנו, לא נדרשנו לדון בשאלה האם טיסה בת 4 שעות מהווה סיכון דרך לפי סעיף 80(1) לחוק.

     

  48. ואלו העובדות שיועברו לבחינת המומחה הרפואי שימונה בתיק –

    א. התובע, יליד שנת 1982, עבד כשמאי בחברת "טוסמן ושות' שמאים וסוקרים בע"מ" (להלן: "החברה") החל משנת 2010 ועד ליום האירוע. במסגרת עבודתו היה נוסע למקומות שונים בארץ ומעריך סכום ומידת נזק שנגרם דירות, מפעלים ועוד.

     

    ב. ביום 25.2.2015 נסע התובע להשתלמות מקצועית בגרמניה, אליה נשלח על

    ידי החברה. ההשתלמות הייתה אמורה להתקיים בין התאריכים 25.2.2015 – 28.2.2015.

     

    ג. לתובע נודע על דבר ההשתלמות מספר ימים בודדים טרם ההשתלמות. לתובע הצטרפו מר שמוליק טוסמן, מנכ"ל החברה. כן צוין בפני התובע כי להשתלמות יגיעו בכירים נוספים מהענף.

     

    ד. בלילה לפני הטיסה, ביום 24.2.2015, החל התובע לחוש מתח נפשי ולחץ רב והתרגש מהמעמד הצפוי ומכך שהוא טס לראשונה בחייו במסגרת העבודה לחו"ל ומכך שהמנכ"ל ובכירים נוספים מתלווים אליו למשך כל ההשתלמות.

     

    ה. התובע הגיע לשדה התעופה לפנות בוקר, בסביבות השעה 04:00 ונפגש שם עם מנכ"ל החברה מר טוסמן, הוא התיישב לידו במטוס ולאחר זמן מה התלונן כי אינו חש בטוב. התובע טען כי אינו רואה טוב וסובל מסחרחורות.

     

    ו. עם נחיתת המטוס בגרמניה איבד את הכרתו ופונה לביה"ח במינכן, שם אובחן כסובל מאוטם מוחי.

     

    סוף דבר

  49. לאור כלל הדברים האמורים, השתכנענו כי טיסת התובע להשתלמות המקצועית בגרמניה מטעם העבודה ולצרכיה, בהתראה קצרה, לצד מנכ"ל החברה ובכירים נוספים בענף, ביום 25.2.2015, היוותה 'אירוע חריג' מבחינתו של התובע, או לכל הפחות כי התובע הוכיח ספק בנוגע לחריגותו של האירוע, המצדיק מינויו של מומחה רפואי בשלב זה של ההליך.

     

  50. החלטה בדבר מינוי מומחה רפואי תינתן בנפרד.

    ניתנה היום, י"ב אדר א' תשע"ט, (17 פברואר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

     

     

     

     

    תמונה 4

     

    תמונה 3

     

     

    Picture 1

     

    גב' רונית עזר

    נציגת ציבור עובדים

     

    מירב קליימן , שופטת

    אב"ד

     

    מר רן ורדי

    נציג ציבור מעסיקים

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ