פישר נ' המוסד לביטוח לאומי

1.הוגשה תביעה בעקבות החלטת המוסד לביטוח לאומי לשלם לתובעת דמי אבטלה לאחר 90 ימי המתנה ולא מהיום הראשון שלאחר מועד סיום עבודתה.

2.התובעת, ילידת חודש 8/1950, עורכת דין במקצועה.

3. בכתב התביעה נטען כי התובעת עבדה עד ליום 30.4.16, מועד בו פרשה מהעבודה בהסכמה עם המעסיק, משיקולים מערכתיים של מקום העבודה. במועד הפרישה היתה התובעת בת 65 ו – 8 חודשים.

4.בתאריך 22.5.16 הגישה התובעת תביעה לדמי אבטלה ובחודש 5/16 התייצבה בלשכת התעסוקה.

5.על פי מכתב הנתבע, התביעה לדמי אבטלה אושרה.

במכתב נוסף של הנתבע מיום 30.5.16 נכתב:

"אנו מביאים לידיעתך כי תביעתך לדמי אבטלה אושרה,

יחד עם זאת בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי סעיף 166 (ב') אינך זכאי/ית לתשלום דמי אבטלה מ 1/5/2016 עד 29/07/2016 הואיל ו –

הפסקת לעבוד מרצונך מבלי שהוכח שהיתה הצדקה לכך. אם לדעתך הפסקת העבודה היתה מסיבה מוצדקת, באפשרותך לפנות אלינו, בצירוף האישורים המתאימים ותביעתך תיבחן מחדש."