ב"ל 27215-06-14 פ' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.א.פ. (להלן – התובעת) הגישה תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מיום 18.12.13.

2.משדחה הנתבע את תביעת התובעת בנימוק – "מעיון בפרטי תביעתך ועפ"י המסמכים שבידינו, מתברר, שהתאונה הנ"ל לא אירעה עקב עבודתך, אלא עקב סחרחורת/חולשה פנימית, שאינה נובעת מהעבודה", הגישה היא תביעה לבית הדין.

3.בכתב התביעה כתבה התובעת, בין היתר, שביום 18.12.2013, כבכל יום, הגיעה לעבודה בריאה ושלמה ובשלב כלשהו, במהלך העבודה, איבדה את הכרתה ללא שנחבלה באופן ממשי.

4.בעדותה בבית הדין, כאשר נתבקשה התובעת לתאר מה היה ביום האירוע, השיבה – "הגעתי לעבודה, הדפסתי כרטיס נוכחות, נכנסתי למשרד שלי, הנחתי את התיק, הלכתי למטבחון להכין לי כוס קפה. הכנתי קפה והלכתי לכיוון הדלת כדי לשתות את הקפה עם סיגריה, וזהו התעלפתי. התעוררתי במיון" (ההדגשה הוספה – א.ס.).

5.בהודעתה לחוקר הנתבע – נ/5 – מסרה התובעת – "הגעתי למשרד, הדפסתי כרטיס, שמתי מים לקפה, הכנתי כוס קפה, זה לקח בערך 10 דקות ויצאתי לעשן בחוץ. עוד לא הספקתי לצאת מהדלת של איזור העישון ופתאום התעלפתי וסיפרו לי שפירכסתי והזמינו לי אמבולנס ופינו אותי לבית החולים" (ההדגשה הוספה – א.ס.).

6.אין מחלוקת שהתובעת איבדה את הכרתה והתעלפה בתחילת יום העבודה ללא שהיה כל גורם חיצוני נראה לעין או מכשול שגרם למעידתה.

7.הלכה פסוקה היא שנפילה שנגרמת כתוצאה מעייפות, סחרחורת או גורם אישי אחר לא תוכר כתאונה עקב עבודה (עב"ל 299/05 פקיר סאלם – המוסד לביטוח לאומי) כך, עובד שנפל ונחבל תוך כדי עבודתו מחמת עייפות או סחרחורת בה לקה, מבלי שהיה גורם חיצוני נראה לעין שגרם למעידה, לא תוכר הפגיעה כ"תאונת עבודה" מאחר והוכח שלא העבודה היא שגרמה לתאונה [ר' דב"ע ש"ן/0-94 ליאורה כץ – המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ"ב 27 (להלן – עניין כץ)].

8.אמנם קיימת חזקה לפיה תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה בתנאי שלא הוכח ההפך (סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995), חזקה הניתנת לסתירה. במקרה מושא פסק הדין, דברי התובעת עצמה, לפיהם היא איבדה את ההכרה ונפלה בתחילת יום העבודה ללא כל סיבה חיצונית, סתרו את החזקה (ר' עב"ל 751/07 אידה שפיגל – המוסד לביטוח לאומי).