ב"ל 27044-09-14.15 דצמבר 2014

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 5/8/14 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי נכותו הצמיתה של המשיב היא בשיעור 10%, לפי פריט ליקוי 72(4)(ד)(II) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, בתחולה מיום 1/6/13 ("ההחלטה").

טענות הצדדים:

2.טענת הערעור היא שהוועדה שגתה בקביעת תחולתה של הנכות מיום 15/1/14 (מועד ביצוע בדיקת שמיעה במכון גל), הואיל ובדיקת השמיעה הראשונה המעידה על ליקוי שמיעה נערכה ביום 24/2/10, כך שהנכות צריכה להיקבע ממועד זה. המערער הוסיף וטען כי קביעת הוועדה שהטנטון אינו תמידי מהווה חריגה מסמכותה, נוכח החלטת פקיד התביעות להכיר בטנטון כפגיעה בעבודה.

3.המשיב הותיר את ההכרעה לשיקול דעת בית הדין.

רקע עובדתי:

4.ביום 9/4/14 הגיש המערער ערר כנגד מועד תחולת הנכות שקבעה הוועדה מדרג ראשון מיום 24/3/14. בערר נטען כי המשיב התלונן על טנטון כבר בשנת 2002, וכי בדיקת השמיעה הראשונה המעידה על ליקוי השמיעה היא מיום 24/2/10, ולכן היה מקום לקבוע את תחילת הנכות בגין טנטון ממועד זה.

5.הוועדה התכנסה ביום 5/8/14 בהרכב מומחה לרפואת אף אוזן גרון, מומחה לנוירוכירורגיה ומומחה לפסיכיאטריה. הוועדה הקשיבה לתלונות המשיב ורשמה אותן בסעיף 20 לפרוטוקול. לאחר שעיינה בבדיקות השמיעה בתיקו של המשיב, קבעה הוועדה כי "לגבי טנטון, אמנם יש אישור רפואי על קיום טנטון מזה שנים רבות, אך לא צוין במסמכים אלה על קיום טנטון תמידי. היות והטנטון הוא מושרה רעש, תחולת הנכות תיקבע במועד פרישתו והפסקת עבודתו, דהיינו מ- 1/6/13". הוועדה דחתה את ערר המערער, אך שניתה את מועד תחולת הנכות, כך שנקבעה למשיב נכות בשיעור 10% בגין טנטון החל מיום 1/6/13.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

6.אקדים ואומר, כי לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.