א.ע. נ' המוסד לביטוח לאומי

לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 23.6.2016 אשר קבעה, כי לא חל שינוי בדרגת הנכות היציבה של המערער, שנקבעה לו בעקבות תאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה.

העובדות

1.המערער נפגע בשנת 1993 בתאונת דרכים חזיתית. בשנת 1994 קבעה ועדה רפואית של המשיב כי למערער דרגת נכות בשיעור 10%.

2.כ - 20 שנים לאחר החלטת הועדה הנזכרת פנה המערער לועדה הרפואית בטענה כי חלה החמרה במצבו. הועדה דחתה את ערעורו של המערער וקבעה כי לא חל שינוי בדרגת הנכות הצמיתה שנקבעה לו.

תמצית טענות הצדדים

טענות המערער

3.המערער טען, כי מהתיעוד הרפואי עולה, שקיימת הגבלה קשה בתנועות עמוד שדה צווארי (ר' סעיף 5 לערעור).

4.עוד טען המערער, כי אף הוועדה מדרג ראשון קבעה כי למערער שינויים ניווניים קשים אף שלא מצאה לשנות את אחוזי הנכות לאור קביעתה זו (ר' סעיף 6 לערעור).

5.המערער טען, כי הוועדה הרפואית לעררים טעתה בקביעה שלא חל שינוי במצבו של המערער ו"אף אם סברה הוועדה כי המערער שיתף פעולה באופן חלקי או שלא שיתף פעולה כלל, הרי שעל פי הפסיקה היה עליה להזהירו בטרם קביעתה כי אין להתאים נכות מנסיבות אלה" (ר' סעיף 9 לערעור).

טענות המשיב