ב.ג. נ' המוסד לבטוח לאומי

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 31/7/16 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 10% מיום 1/5/15 ("ההחלטה").

הרקע העובדתי

2.המערער יליד 1975, פיזיותרפיסט במקצועו. המערער נפגע ביום 22/5/2011 בעת נפילה במדרגות, והאירוע הוכר על ידי המשיב כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. הפגימות שהוכרו הן "חבלת גב, צוואר, סחרחורת".

3.ועדות רפואיות שונות קבעו למערער דרגות נכות זמנית בשיעורים משתנים לתקופה שמיום 1/12/12 ועד 30/4/15 (נספחים א' עד ה' להודעת הערעור).

4.ועדה רפואית מדרג ראשון אשר התכנסה ביום 26/6/15, קבעה, כי לא נותרה למערער נכות נוירולוגית ואורטופדית צמיתה. למערער נקבעה דרגת נכות נפשית יציבה בשיעור 10%, מיום 1/5/15 (נספח ו' להודעת הערעור).

5.המערער הגיש ערר כנגד החלטה זו (נספח ז' להודעת הערעור). בערר נטען, כי שגתה הוועדה הרפואית שלא קבעה למערער אחוזי נכות בגין מגבלותיו בתחום האורטופדי והנוירולוגי.

6.הוועדה הרפואית לעררים התכנסה ביום 31/7/16, בהרכב מומחה באורטופדיה, מומחה בנוירולוגיה ומומחה בפסיכיאטריה. הוועדה הקשיבה לתלונות המערער על "כאבי גב מאז התאונה עם הקרנה לרגל שמאל, ... מוגבל בתנועה, כאבי צוואר עם הגבלה בתנועות, סחרחורות". הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים וערכה למערער בדיקה קלינית, מבחינה נוירולוגית ואורטופדית.

על פי אבחנת הוועדה, מדובר ב"תלונות על כאבי צוואר ועמוד שדרה מותני". הוועדה ציינה, כי עיינה במכתבים של ד"ר שלוסברג ובחוות הדעת של ד"ר ליברזון, "ואינה מקבלת את מסקנותיהם לנוכח ממצאי הבדיקה הקלינית של היום". לאור ממצאי הבדיקה הקלינית הגיעה הוועדה למסקנה, כי הערר נדחה, וכי "מבחינה נוירולוגית לא הודגם ליקוי שקשור לתאונות הנ"ל שניתן לתרגמו לאחוזי נכות". למערער נקבעה דרגת נכות נפשית בשיעור 10%, לפי פריט ליקוי 34(ב)(2).

טענות הצדדים