ב"ל 26281-10-12.בפני כב' השופט אסף הראל

במסגרת תובענה זו, שעניינה זכאות התובעת לקצבת זקנה בגיל פרישה מכוח סעיפים 245(א)(2)(א) ו- 246(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק), עלינו לקבוע אם יש לראות בתובעת כעובדת שכירה של בנה יוסף אלשיך (להלן – יוסף) בתקופה 2/08 עד 3/12.

לא היתה מחלוקת, כי בתקופה שבין 2/08 עד 3/12, דיווח יוסף לנתבע כי התובעת היא עובדת שלו. בתקופה זו שולמו לנתבע דמי ביטוח עבור התובעת כעובדת. הנתבע טוען כי אין לראות בתובעת כמי שהתקיימו בינה לבין יוסף יחסי עובד מעביד בתקופה האמורה, אלא כי מדובר היה בעזרה משפחתית.

שמענו את עדותם של התובעת; של יוסף; ושל בתה של התובעת וסילה אמין אלשיך (להלן - וסילה). כל אלה העידו מטעמה של התובעת. מטעמו של הנתבע העיד חוקר הנתבע שמעון מור (להלן – מור) אשר ביצע חקירה סביבתית בעסקו של יוסף במספר מועדים שונים במהלך החודשים 3-4/2012 במטרה לבחון האם התובעת נכחה בעסק.

לאחר שנתנו דעתנו לכלל הראיות והטענות שהוצגו בפנינו, באנו לכדי מסקנה כי דין התביעה להתקבל, באופן שיש לקבוע כי בתקופה 2/08 עד 3/12 שררו בין התובעת לבין יוסף יחסי עובד-מעביד.

ראשית לכל, שוכנענו כי התובעת השתלבה בעסקו של יוסף. לא היה חולק כי ליוסף עסק בתחום הגז הביתי, במסגרתו הוא מספק גז לבתים ולעסקים. יוסף הסביר בעדותו כי את העסק רכש בשנת 2007 מבן משפחה, אז היה מצבו של העסק לא טוב ולא היו לו הרבה לקוחות. בהמשך התפתח העסק ובשלב מסוים פתח יוסף – היכן שמתנהל העסק - חנות לאביזרי גז (סעיפים 3-5 לתצהירו של יוסף; עדותו בעמודים 12-13 לפרוטוקול). בתצהירו מציין יוסף, כי עבודתו מחייבת אותו להיעדר מרבית הזמן ממשרדי העסק ועל כן הוא זקוק לנוכחות של עובדים בעסק במקומו (סעיף 11 לתצהירו). הוא הסביר כי לאחר שרכש את העסק בשנת 2007 ולאחר שהעסק התחיל לגדול, לא יכול היה עוד לטפל בעצמו בעבודה המשרדית ולכן זקוק היה לפקידה. צורך זה נולד בחודש 2/08, כאשר עד אז טיפל יוסף לבדו גם בעבודה המשרדית (עדות יוסף בעמוד 12 לפרוטוקול). הוא החליט כי מכיוון שמדובר בעסק משפחתי, יעסיק את אמו בתפקיד זה. הסברו לכך - אשר לא מצאנו טעם כלשהו שלא לקבלו - היה כי העסק פועל בתחום בו קיימת תחרות וכי הוא אינו מעוניין כי העסקה של עובד שאינו בן משפחה תביא לכך שנתונים לגבי כמות הלקוחות וצורת עבודתו יזלגו החוצה. משכך, החליט להעסיק את אמו. גרסתו זו של יוסף לא נסתרה. היא עולה בקנה אחד עם הודעתו לחוקר הנתבע, מיום 23.4.12 (מוצג נ/3) בעמוד הראשון, שם ציין כי יש צורך בנוכחות כל הזמן של אדם כלשהו בעסק שכן יוסף שוהה כמעט כל הזמן בחוץ, וכן הוסיף כי במידה ואמו לא תמשיך לעבוד עמו, יעסיק אחות נוספת או את רעייתו, היינו- ידאג לכך כי העבודה תעשה על ידי בן משפחה. גרסתו זו נראית סבירה בעיננו, גם בשים לב לעובדה שעבודת התובעת אצל יוסף לא היתה העבודה הראשונה שזו ביצעה בחייה מחוץ לביתה. לא היה חולק כי עובר לתקופה שבמחלוקת, עבדה התובעת כעובדת שכירה במשך תקופות לא קצרות (מוסכמה ג' כפי שנרשמה בדיון מיום 9.12.13). מעסיקתה האחרונה – בני ראפע זאהר בע"מ – העסיקה אותה עד חודש 1/08, היינו ממש עד למועד בו החלה להיות התובעת מדווחת על ידי יוסף כעובדת שלו. מדובר אפוא בתובעת שעברה מלמד עליה כי ביקשה להתפרנס מעבודתה והדבר מחזק את גרסתה כי עבדה אצל יוסף כעובדת שכירה.

כפי שהתברר בפנינו, בחודש 5/08 החל יוסף להעסיק בעסק גם את אחותו וסילה, וזאת בנוסף להעסקתה של אמו. הצורך בהעסקתה של וסילה התעורר מאחר והיקף העסקתה של התובעת היה חצי משרה, והתפתחותו של העסק חייבה נוכחות במשרה מלאה של פקידה בעסק (סעיף 6 לתצהיר יוסף; עדותה של וסילה בעמוד 10 לפרוטוקול). בעיקר נוצר הצורך בהעסקתה של וסילה בשל פתיחתה של חנות לאביזרי גז בעסק, שהיתה פתוחה כל היום (עדות וסילה בעמוד 10 לפרוטוקול).