ג' נ' המוסד לביטוח לאומי

 1.תביעת התובע להכרה בפגיעה בקרסולי רגליו כמחלת מקצוע, נדחתה על ידי הנתבע בטענה כי לא הוכח קיום אירועים תאונתיים וזעירים תוך כדי ועקב עבודת התובע. מכאן ההליך אשר בפני.

2.לאחר שמיעת עדות התובע והעד מטעמו הסכימו הצדדים למינוי מומחה רפואי אשר יבחן את שאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודת התובע לבין הליקוי ממנו סובל הוא.

טענות התובע:

3.יש להכיר בתובע כנפגע עבודה בעקבות פגיעה בקרסוליים ממנה סובל הוא כתוצאה מעבודה פיזית מאומצת רבת שנים כמסגר ומתקין. עבודת התובע ותנאי עבודתו גרמו למחלת התובע אשר יש להכיר בה כמחלת מקצוע.

4.התובע עבד מעל לעשרים שנה כמסגר ומתקין באופן רצוף. עבודתו כללה בין היתר, עמידה ממושכת, טיפוס על סולמות תוך נשיאת פריטים בעלי משקל רב.

5.נפל פגם בהליך קבלת החלטת פקיד התביעות אשר חסם דרכו של התובע להופיע בפני וועדה רפואית כאשר המסמכים הרפואיים מוכיחים כי התובע עומד בתנאי סף להוכחת תביעתו. מחובתו של פקיד התביעות להסתמך על כלל הממצאים המונחים בפניו , בתום לב ובנפש חפצה. הממצאים מוכיחים כי התובע זכאי להיבחן על ידי הערכאות הרפואיות לקביעת נכותו.

6.חוות דעתו של ד"ר אבינעם גורדין מלמדת על הקשר בין פגיעת התובע ובין תנאי עבודתו על כן, יש לקבוע כי שגה פקיד התביעות עת דחה את התביעה ולקבוע כי פגיעת הקרסוליים ממנה סובל התובע יסודה בעבודתו רבת השנים.

טענות הנתבע:

7.הצדדים הסכימו למינוי מומחה רפואי לאחר שמיעת העדויות ובהתאם מונה ד"ר אלכסנדר ברוסקין (להלן: "המומחה")כמומחה רפואי מטעם בית הדין לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו סובל הוא בקרסוליו.

8.כעולה מחוות דעת המומחה הרפואי עבודת התובע אינה יכולה לגרום לנזק בקרסוליים על כן נקבע כי לא קיים קשר סיבתי רפואי בין התהליך התחלואתי בקרסוליים לבין עבודת התובע.

נוכח קביעותיו החד משמעיות של המומחה הרפואי מטעם בית הדין, דין התביעה להידחות.