ב"ל 24566-01-15 ו.מ. נ' המוסד לביטוח לאומי

1.בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 5.11.2014 (להלן: "הוועדה"), אשר קבעה כי דרגת הנכות היציבה של המערער עומדת על 0%.

רקע

2.המערער הינו יליד שנת 1962. ביום 13.3.2012 נפגע המערער במרפק ימין, תוך כדי עבודתו בעבודות מסגרוּת, בתאונה אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה (להלן: "התאונה").

3.בעקבות הפגיעה ומצבו הרפואי, הגיש המערער תביעה לגמלת נכות מעבודה. וועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער נכות זמנית בשיעור 15%, וזאת החל מיום 1.6.2012 ועד ליום 31.5.2014. מאוחר יותר, נקבעה למערער נכות יציבה בשיעור של 0%, החל מיום 1.6.2014.

4.המערער הגיש ערר על החלטה זו, וביום 5.11.2014 הוא הופיע בפני הוועדה אשר בדקה אותו, דחתה את הערעור, וקבעה כי נכותו היציבה תהיה בשיעור של 0%.

על החלטה זו נסוב הערעור שלפני, במסגרתו מבקש המערער כי הדיון בעניינו יועבר לוועדה בהרכב אחר.

טענות הצדדים בתמצית

5.המערער טוען כי ביום בו נבדק על ידי הוועדה, התייחס אליו אחד מהרופאים אשר הרכיבו את הוועדה, שהינו אורטופד במומחיותו, כאל "שקרן", ואף ציין בפרוטוקול הוועדה כי המערער "הפגין התנגדות", וזאת לאחר שהמערער הסביר לו כי הוא אינו יכול לכופף וליישר את המרפק בשל כאבים. המומחה שבנדון אף סירב לכך שבא-כוחו של המערער יצפה בבדיקה שנערכה למרשו.

6.עוד טוען המערער כי טעתה הוועדה, עת שציינה בסעיף 7 לפרוטוקול הוועדה כי שינויים ניווניים – כפי שנצפה על ידי המערער 8 ימים לאחר התאונה, ביום 21.3.2012, אינם יכולים להתפתח תוך ימים ספורים. כמו כן, טעתה הוועדה כאשר ציינה כי המדובר במצב שנובע מדלקת שהתפתחה עם השנים.