ב"ל 24176-07-13

פתח דבר

1. התובע הגיש לנתבע תביעה להכרה בפגיעה בגבו כתוצאה מאירוע תאונתי שאירע לו לטענתו בעבודתו ביום 15.12.11. הנתבע דחה את התביעה במכתבו מיום 11.7.12, בנימוק כי לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי ו/או אירועים תאונתיים זעירים, תוך כדי ועקב העבודה ואשר הביאו למחלת התובע. כנגד החלטה זו הוגשה התביעה דנן.

2. בתביעתו דנן ייחס התובע את הפגיעה בגבו לתנאי עבודתו, על דרך המיקרוטראומה ו/או לתאונת העבודה הנטענת מיום 15.12.11 (סע' 19 לכתב התביעה; סע' 21 לתצהיר).

3. בדיון מיום 10.11.14 נשמעה בפנינו עדותו היחידה של התובע, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ונחקר עליו בחקירה נגדית. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

   עובדות המקרה, כפי שעלו מחומר הראיות:

4. התובע, יליד 1957, החל מחודש 05/2010 ובמועד הרלוונטי לתביעה הועסק כמחסנאי, במחסן של חברת דניה קוסמטיקס (להלן – המחסן).

5. עיקר עבודת התובע היה הרמת ופריקת ארגזי סחורה במחסן, עבודה שהיוותה כ- 80-90% מזמן העבודה; אולם, כשהיה חסר נהג בעבודה, נדרש התובע לצאת לחלוקת סחורה מחוץ למפעל וכשהמלגזן לא הגיע לעבודה – עבד התובע כמלגזן, בנוסף לעבודתו כמחסנאי (סע' 3-4 לתצהיר).

6. כך תיאר התובע בתצהירו את אופי עבודתו במחסן (סע' 4):

   "עבודתי במחסן ומחוצה לו הינה במהותה עבודה פיזית מאומצת הכוללת מידי יום הרמה ופריקה של מספר רב של ארגזי סחורה. העבודה כמחסנאי כוללת מידי יום, קבלת סחורה מהייצור, מדובר בעשרות ארגזים המסודרים על משטחים, את הארגזים הייתי מרים מהמשטח, לעגלה, בודק את הסחורה ומניח על המדפים. כל יום היו בין 5 ל- 10 משטחים, תלוי בהספק מחלקת יצור, בטעות אמרתי בחקירה כי היו 4-5 משטחים ממוצע ביום, זה גם לא הגיוני כי היינו מקבלים 2,3 משטחים ברצף לפחות פעמיים ביום. על כל משטח 20-30 ארגזים. הסחורה הגיעה ממחלקת היצור בארגזים של 10-, והייתי צריך לסדר את הארגזים במדפים שגובהם הגיע לעיתים מעל . העבודה הפיזית במחסן היתה 80%-90% מזמן העבודה. יתרת זמן העבודה, חלק קטן מהתכולה הייתי מוציא מהארגזים ושם במדפים על מנת שעובדות המפעל יכינו הזמנות או מסדר סחורה."

7. התובע עבד 5 ימים בשבוע, 9 שעות ביום.