ב"ל
בית דין אזורי לעבודה נצרת
|
21467-08-14
29/04/2015
|
בפני הנשיאה:
ורד שפר
|
| - נגד - |
התובע:
ד' ט'
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
|
| החלטה |
1.בבית הדין נתקבלה חוות דעתו של דר' ניסן יניב, שמונה כמומחה מטעם בית הדין.
2.חוות הדעת הועברה לצדדים והם היו רשאים להגיש בקשה להפניית שאלות הבהרה למומחה בקשר לחוות דעתו, אם ברצונם לעשות כן.
3.בבית הדין נתקבלה בקשה מטעם ב"כ התובע להפנות למומחה שאלות הבהרה.
4.לאחר עיון בבקשה, בשאלות ההבהרה שפורטו ובתגובה עליה, באתי לידי המסקנה שיש לקבל את הבקשה בעיקרה ולהפנות למומחה שאלות הבהרה.
5.לפיכך, יש להפנות למומחה את שאלות ההבהרה שדלקמן –
א.בחוות דעתך ציינת, כי התובע היה "ללא סיפור של מחלת לב ידועה עד לאותו יום...". יחד עם זאת תיארת את מיחושיו של התובע שבוע טרם קרות האוטם, כ"תמונה של תעוקת חזה בלתי יציבה...".
האם לדעתך, מאחר והתובע לא פנה לבדיקות רפואיות, שבוע עובר לפרוץ האוטם, לא נבדק על ידי רופא ולא נמצאו ממצאים אובייקטיביים למחלה כלילית כגון שינויים באק"ג או בדיקות דם (עליית טרופונין), יתכן שאותם מיחושים לא היו תעוקתיים שבישרו את בוא האוטם?
ב.בחוות דעתך ציינת, כי "התובע היה למעשה במצב של "פצצת זמן מתקתקת" מבחינת המחלה הכלילית שלו", וכי היה בעל סיכון גבוה ללקות באירוע לבבי.
האם לדעתך סביר להניח שהאוטם בו לקה התובע היה מתרחש במועד שהתרחש גם אלמלא האירוע החריג – המאמץ בעבודה שביצע התובע ביום 23.03.14; או שסביר יותר להניח שמועדו היה נדחה אלמלא אותו אירוע? אנא נמק.
ג.בחוות דעתך ציינת, כי "לאור העובדה שהמאמץ הגופני אותו בצע התובע היה חריג כפי שתואר בהחלטת כב' בית הדין, ניתן לראות כי חלון הזמנים בין הופעת האוטם לבין המאמץ מצביע על קשר סיבתי ביניהם". בהמשך ציינת, כי "לאירוע החריג בעבודה הייתה, בנסיבות אלו ועל אף הקשר הנסיבתי, השפעה שולית ביותר, אם בכלל, ולכל היותר תרמה כדי אחוזים בודדים להתפתחות התמונה המלאה של האוטם".
האם לדעתך ניתן לכמת את ה"אחוזים הבודדים" של השפעת המאמץ החריג על האוטם שבו לקה התובע במועד שבו התרחש?
ד.בחוות דעתך הפנית למחקרים, לפיהם "הסיכון לפתח אוטם שריר הלב בעקבות מאמץ גופני קשה הוא פי 3.45. ב 6 מהמחקרים הללו תקופת הסיכון לפתח את האוטם הייתה תוך שעה אחת מהמאמץ ובמחקר נוסף תקופת הסיכון הייתה תוך שעתיים...".
אם כן, ובהתאם לאמור לעיל, ובהינתן העובדה כי התובע ביצע מאמץ חריג במסגרת עבודתו, ועבר צנתור כלילי שעתיים וחצי מתחילת הכאבים – האם אין בנתונים אלו לתמוך בכך שהקשר הסיבתי בין האירוע לאוטם עולה על "השפעה שולית ביותר", כפי שציינת בחוות הדעת? אנא נמק.