ב"ל 20381-11-12 המוסד לביטוח לאומי נ' ד'

בפני בית הדין ערעור המוסד לביטוח לאומי על וועדה רפואית לעררים (נפגעי פעולות איבה), מיום 12.9.12 אשר קבעה למשיבה דרגת נכות נפשית בשיעור 50%.

העובדות

1. בתאריך 29.1.04 נכחה המשיבה בזירת פיגוע טרור אשר אירע ברח' עזה בירושלים. נחשפה למראות מזעזעים ובאותו ערב התמוטטה בביתה ולאחר מכן אושפזה במחלקה הפסיכיאטרית. עקב פגיעתה הגישה תביעה להכיר בה כנפגעת פעולות איבה ( תיק 5698/04).

2. בתאריך 24.6.04 דחתה הרשות המאשרת את תביעתה של המשיבה להכיר בה כנפגעת איבה.

3. בתאריך 12.9.04 הגישה המשיבה ערעור לפי סעיף 10 לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה תש"ל -1970 (ו"ע 1417/04).

4. בתאריך 6.7.09, חמש שנים לאחר הגשת הערעור, ניתן פסק דין של וועדת הערעורים שלפי חוק התגמולים נפגעי פעולות איבה. במסגרת פסק דין זה נקבע קיום קשר בין מצבה הנפשי לפגיעתה בפעולות האיבה. באשר למצבה הנוירולוגי החליטה וועדת הערעורים לא לקבוע ממצא.

5. על החלטת הוועדה בעניין פגימה נוירולוגית הגישה המשיבה ביום 17.9.09 עתירה לבג"צ (בג"צ 7474/09). העתירה התקבלה בפסק דין מיום 27.6.12 ועניינה הוחזר לוועדת הערעורים שלפי חוק התגמולים.

6. במקביל הוגשה ביום 5.5.10 תביעה לוועדה הרפואית של המל"ל תביעה לנכות נפשית על פי וועדת הערעורים מיום 6.7.09.

7. בתאריך 10.11.10 למרות שהקשר בין הפגימה הנפשית לבין פעולת האיבה הוכרע בוועדת הערערים 1417/04 קבעה הועדה הרפואית בדרג ראשון כי נכותה הנפשית של המשיבה היא בשיעור 70% לפי תקנה 34 ו' אך נעדרת כל קשר סיבתי לאירוע האיבה מיום 29.1.04 אף שהמשיבה הוכרה כנפגעת פעולות איבה (אירוע איבה מיום 29.1.04).

8. כאמור, וועדה מדרג ראשון מיום 10.11.10 קבעה כי נכותה נפשית לא קשורה לאירוע האיבה.