ד' נ' המוסד לביטוח לאומי

לפני ערעור על החלטת הוועדה לעררים (נפגעי עבודה – תקנה 36) מיום 10.8.2016 אשר שללה את הקשר הסיבתי בין הפגיעה בעבודה למחלת הפיברומיאלגיה ממנה סובלת המערערת. הוועדה קבעה למערערת נכות בשיעור 5% בעמוד שדרה צווארי.

המערערת בנימוקי הערעור טענה כי הוועדה טעתה בשלילת הקשר הסיבתי בין הפגיעה בעבודה לפיברומיאלגיה וכי הנמקתה אינה סבירה במיוחד שעה שלא התייעצה עם ראומטולוג. המערערת עתרה להחלפת הרכב הוועדה לאור התבטאויותיה במסגרת החלטתה בתחום הפיברומיאלגיה.

בתום דיון ההערכה המוקדמת שהתקיים ביום 8.5.2017 בפני כב' הרשמת ליבר-לוין ביקש המשיב שהות כדי להודיע עמדתו. ביום 5.7.2017 הודיע המשיב כי לאחר ששקל עמדתו מסכים הוא להחלפת הרכב הוועדה וכי עניינה ישוב לוועדה בהרכב חדש על מנת שתדון בעררה מחדש.

ביום 11.7.2017 הודיעה המערערת כי היא מסכימה להצעת המשיב אולם בתחום הפיברומיאלגיה בלבד ומבקשת כי החלטת הוועדה הקודמת בתחום האורתופדי תיוותר על כנה.

ביום 11.7.2017 הודיע המשיב כי אינו יכול להסכים לבקשת המערערת מאחר והמערערת עתרה להחלפת הרכב מחד אולם מבקשת להותיר חלק של ההחלטה שניתנה על ידי אותו הרכב על כנו. ידוע כי משמוחלף הרכב וועדה מוסמכת היא לדון בערר בכללותו ואין היא מוגבלת לממצאי וועדות קודמות. בקשת המערערת משמעותה "כבילת ידי הוועדה" והמשיב אינו יכול להסכים לכך.

משקיימת הסכמה עקרונית של הצדדים להחזרת עניינה של המערערת לוועדה לעררים (נפגעי עבודה – תקנה 36) בהרכב חדש, נותר להכריע במחלוקת בדבר בקשת המערערת כי הוועדה תתייחס אך ורק לתחום הפיברומיאלגיה.