פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי

1. התובעת, גברת ****, הגישה למוסד לביטוח לאומי תביעה להכיר באירוע קרדיאלי שאירע לה עקב קבלת זימון לשימוע לפני פיטורים, כפגיעה בעבודה. תביעתה נדחתה בהחלטת פקיד התביעות, וכנגד החלטת הדחייה הוגשה התביעה שלפניי.

2. בראשית הדרך המחלוקת בין הצדדים נגעה לשאלה אם אירע לתובעת אירוע חריג בעבודה, ובעניין זה קוים הליך להוכחות שבמסגרתו נשמעו עדויותיהם של התובעת ושל הממונה הישיר שלה, מר רונן שקלרסקי. לאחר ישיבת ההוכחות הגיעו הצדדים לכדי הסכמה שאירע לתובעת אירוע חריג בעבודה שהוא בגדר פגיעה בעבודה. עם זאת הודיעו כי נותרה ביניהם מחלוקת יחידה והיא בשאלת תקופת הזכאות של התובעת לדמי פגיעה כתוצאה מהפגיעה בעבודה. לשם המשך בירור סוגיה זו ועל יסוד הסכמת הצדדים, מינה בית הדין את פרופסור שמואל גוטליב, מומחה בתחום הקרדיולוגיה, כיועץ רפואי מטעמו. פרופסור גוטליב התבקש לחוות דעתו בשאלת משך תקופת הזכאות של התובעת לדמי פגיעה, והכל כפי שיפורט להלן.

העובדות המוסכמות שהונחו לפני המומחה

3. ביום 20.5.2019 קיבלה התובעת זימון לשימוע לפני פיטורים. קבלת הזימון לשימוע היוותה אירוע של דחק נפשי עבור התובעת.

4. בימים 21.5.2019 עד 25.5.2019 התובעת אושפזה בגין אירוע קרדיאלי מסוג תסמונת TAKOTSUBO.

5. הצדדים מסכימים כי יש קשר סיבתי בין קבלת הזימון לשימוע והדחק הנפשי שהתובעת חוותה לבין המצב הרפואי שהופיע אצל התובעת ביום 21.5.2019.

חוות דעת המומחה

6. פרופ' גוטליב (להלן: המומחה) התבקש להשיב לשאלה מהו פרק הזמן שבו התובעת לא הייתה מסוגלת לעבודתה משום שנזקקה לטיפול רפואי, לשיקום או להחלמה כתוצאה מהליקוי שבו לקתה ביום 21.5.2019.

בחוות דעת מפורטת תיאר המומחה את הליקוי שנגרם לתובעת, את מנגנון היווצרותו ואת האופן שבו הליקוי מתבטא מבחינה קלינית. בתמצית, מדובר בתסמונת לב המופיעה בעקבות אירוע של מתח נפשי ניכר או מאמץ חריק "שבלשון מליצית נקראת "תסמונת הלב השבור", שכן היא "מחקה תמונה של אוטם חריף בדופן הקדמית של שריר הלב....בעורקים כליליים תקינים, ומאידך, מלווה בירידה אזורית קשה בתפקוד שריר הלב...".

המומחה סיכם את חוות הדעת בכך שיש להתייחס למצבה של התובעת כאל "אוטם ללא פגיעה בשריר הלב וללא פגיעה בדרגתה התפקודית, מצבה מתאים ל-NYHA-I-II". המומחה ציין שלפי הנחיות מנהל רפואה חוזר 63/2003 מצבה של התובעת מאפשר חזרה לעבודה משרדית במשרה מלאה בתוך 30 יום מיום האירוע. לכן קבע ש"מבחינה קרדיאלית, התובעת יכלה לחזור לעבודתה המשרדית בהיקף משרה מלאה, כבר כעבור חודש ימים". עם זאת המומחה הוסיף ש"התובעת המשיכה עם תלונות של כאבים, והיה חשש לאירוע חוזר הופנתה לבדיקות אקו לב ובדיקות מאמץ חוזרות ולבירורים נוספים (אורתופד, נפשי)" ולכן ניתן לפנים משורת הדין לקבל את קביעת הקרדיולוג שטיפל בתובעת כי תקופת המחלה נמשכה 3 חודשים. המומחה הבהיר שימי המחלה שניתנו לתובעת מעבר ל-3 חודשים אינם קשורים למצבה הקרדיולוגי.

המשך ההליך בבית הדין

7. לאחר שהוגשה חוות דעת המומחה באו הצדדים בדברים ישירות, בהנחיית בית הדין, על מנת לבחון האם יש בידם לבוא לכדי הסכמה אשר תייתר את המשך ברור ההליך. אלא שמאמציהם כשלו. על כן נתנה לצדדים הזדמנות להפנות למומחה שאלות הבהרה בקשר לחוות הדעת. הנתבע (להלן: המוסד) הודיע שאין בחוות הדעת משום הוכחה לזכאות של התובעת לתקופת אי-כושר בת 3 חודשים, ושבדעתו להפנות למומחה שאלות הבהרה. אלא שבסופו של יום וגם בחלוף מספר חודשים לא הגיש בקשה להפנות שאלות הבהרה למומחה. על כן קודם ההליך אל שלב הסיכומים.