ב"ל 18869-05-14 נ' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.לפניי ערעור על החלטת הוועדה לעררים (שירותים מיוחדים) מיום 1/4/14 (להלן: "הוועדה"), אשר דחתה את ערעורה של המערערת, באופן שנקבע כי המערערת אינה תלויה בזולת בעזרה רבה ברוב שעות היממה (להלן: "החלטת הוועדה").

2.המערערת, אלמנה ילידת 1952, סובלת מנכויות רפואיות שונות, ובין השאר, מצב לאחר אירוע מוחי, דכאון וליקוי ראיה. בעטיה של נכותה מקבלת המערערת קצבת נכות.

המערערת היתה זכאית בנוסף גם לקצבת שירותים מיוחדים (להלן: "קצבת שר"מ") וזאת החל מחודש יוני 2009.

בעקבות החלטת הועדה בוטלה זכאותה של המערערת לקצבת שר"מ. על כך נסוב הערעור שלפני.

טענות הצדדים

3.טענות המערערת, בתמצית, הינן כדלקמן:

• מחודש יוני 2009 היתה המערערת זכאית לקצבת שר"מ. הועדה קבעה כי המערערת אינה זכאית עוד לקצבת שר"מ. ממועד הועדה הקודמת ועד מועד הועדה הנוכחית נשוא הערעור מצבה של המערערת רק החמיר.

  • בנוסף, בעלה של המערערת, אשר היווה למערערת משענת, תמך בה וסייע לה הן מבחינה נפשית והן מבחינה כלכלית, נפטר בחודש דצמבר 2013 או בסמוך לכך.

  • עקב פטירת הבעל הוחמרו בעיותיה הנפשיות של המערערת. בנוסף, הורע מצבה הכלכלי, שכן הופסקה קצבת השר"מ של בעלה המנוח, עם פטירתו.

  • החלטת הועדה אינה תואמת את מצבה הרפואי של המערערת ובמיוחד אינה מתיישבת עם מצבה הנפשי.

  • בהערכת תלות קודמת מיום 20/2/12 (להלן: "הערכת תלות קודמת"), אשר נערכה למערערת בנוכחות בעלה המנוח, נקבע כי המערערת זקוקה לסיוע בהלבשה ובהכנת תנאי רחצה. בהערכת תלות מיום 20/1/14, אשר בעקבותיה ניתנה החלטת הועדה נשוא הערעור דנן (להלן: "הערכת תלות נוכחית"), נקבע כי המערערת זקוקה לסיוע בהלבשה בלבד ואילו ברחצה הינה עצמאית.