ב"ל 18294-02-14.28

המערער, מר גיא גבע, הגיש ביום 11.2.14 את הערעור שלפניי על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום מיום 7.10.13 (נכות כללית) על פיה הוכרו למערער 20% נכות נפשית בלבד.

הוועדה הרפואית לעררים התכנסה בהתאם לפסק דינו של בית דין זה מיום 27.8.12 (בל 44826-01-12), אשר קבע כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה על מנת שתועמד לעיונו חוות דעת פסיכו-דיאגנוסטית שנערכה בעניינו על פי בקשת הוועדה, ויתאפשר לו להתייחס אליה. זאת, לאחר שהוועדה הרפואית לעררים אימצה את חוות הדעת הפסיכו-דיאגנוסטית מבלי שניתנה למערער זכות לעיין בה ולטעון כנגדה ולאחר שהוועדה דחתה את עררו של המערער תוך שאימצה את ממצאי חוות הדעת, לפיהם המבחנים שנערכו למערער אינם מאשרים או מפריכים את טענת המערער בדבר היותו של המערער סובל מתסמונת בתר חבלתית עקב התעללות מינית בילדותו (טענה שנתמכה בחוות דעת רופאתו המטפלת ד"ד גילי אופיר).

הוועדה הרפואית לעררים התכנסה ביום 11.4.13. מטעם המערער הופיעו בפני הוועדה באת כוחו וכן ד"ר גילי אופיר. בעקבות הדיון החליטה הוועדה לשלוח את המערער לבדיקה פסיכו-דיאגנוסטית אצל פסיכולוג אחר. הוועדה קבעה כי לפני הבודק הנוסף לא תוצג חוות הדעת הפסיכו-דיאגנוסטית הראשונה שנערכה למערער, וקבעה כי לאחר קבלת ממצאי חוות הדעת יוזמן המערער לוועדה.

לאחר שנקבע מועד לדיון בפני הוועדה ביקש המערער, באמצעות ב"כ, לדחות את מועד הדיון והבקשה אושרה. כפי הנראה, לאחר מכן אירעה תקלה בעקבותיה לא התקבלה אצל המערער או ב"כ המערער ההזמנה לדיון החוזר שנקבע לאחר שהתקבלו ממצאי החוות הדעת הפסיכו-דיאגנוסטית השניה. הוועדה התכנסה ביום 6.10.13 ומשלא התייצב המערער החליטה לדחות את ערר המערער ולהכיר לו ב-20% נכות נפשית בשל הפרעת אישיות. לעניין זה הוועדה הרפואית לעררים אימצה את חוות דעתו של הפסיכולוג עאדל ג'דעון לפיה המערער הינו בעל יכולת שכלית גבוהה, ללא ממצאים פסיכופתולוגיים משמעותיים ועם נטייה להאדרת סימפטומים.

החלטת הוועדה הרפואית לעררים נשלחה בדואר רשום למערער ביום 24.10.13. לטענת המשיב נשלחה ההחלטה בדואר רשום גם לב"כ המערער באותו תאריך, אך לאור מכתביה של ב"כ המערער למשיב המאוחרים לתאריך הוועדה, ובפרט פנייתה מיום 26.11.13, מצביעים על כך שההודעה על החלטת הוועדה לא התקבלה אצל ב"כ המערער.

המשיב העלה טענת התיישנות לאור מועד הגשת הערעור, ולא הוצגה מטעם המערער תשובה משכנעת לטענה זו, ככל שהיא מתבססת על משלוח החלטת הוועדה הרפואית לעררים למערער עצמו בדואר רשום ביום 24.10.13.

למרות זאת, החלטנו שלא לדחות את הערעור על הסף לאור הסכמת המשיב להחזרת עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים, ובשים לב לכך שאין חולק כי גם לפני הוועדה מושא הערעור לא מוצתה זכות הטיעון המשנית של המערער בכל הנוגע לחוות הדעת הפסיכו-דיאגנוסטית שעל פיה הכריעה הוועדה בעניינו של המערער.

אשר לדרישת המערער להחלפת הרכב הוועדה הרפואית לעררים: אני סבור שאין להיעתר לדרישה זו. המערער טוען כי התפתח דין ודברים אנטגוניסטי בין מי מחברי הוועדה הרפואית לעררים לבין הרופאה המטפלת של המערער, ד"ר אופיר, וכי אין סיכוי אמיתי לכך שהוועדה תשתכנע מטיעונים של ד"ר אופיר. אף שהמשיב לא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו להגיב לטענות אלה, אני סבור שאין מקום לקבלן בשלב זה, מאחר שפרוטוקול הוועדה מיום 11.4.13 מצביע לכאורה על ההיפך מכך: נרשם כי הוועדה מבקשת לשמוע את ד"ר אופיר דווקא על רקע היכרותה עם המערער, בשים לב לספק שהטיל הפסיכולוג הראשון במהימנות תלונות המערער. לאחר שהוועדה הרפואית לעררים שמעה את ד"ר אופיר, הורתה על בדיקה פסיכו-דיאגנוסטית חוזרת בפני פסיכולוג אחר, ואף הורתה כי לא תוצג חוות הדעת הפסיכו-דיאגנוסטית הראשונה. נתונים אלה מצביעים על כך שלד"ר אופיר היה כוח שכנוע לפני הוועדה ואינם מתיישבים עם טענת המערער בדבר היעדר נכונות של הוועדה להשתכנע מפיה של ד"ר אופיר.

לאור ככל האמור לעיל החלטתי לקבל את הערעור ולהורות על החזרת עניינו של המערער לפני הוועדה הרפואית לעררים, על מנת שתאפשר למערער לעיין בחוות הדעת הפסיכו דיאגנוסטית של ד"ר ג'דעון ולטעון לגביה. המערער רשאי להיות מיוצג בוועדה על ידי ב"כ וכן ע"י ד"ר אופיר. לאור אי רישום טענותיה של ד"ר אופיר בפרוטוקול הוועדה מיום 11.4.13, מורה בית הדין כי ככל שתופיע ד"ר אופיר בפני הוועדה, תרשום הוועדה בפרוטוקול את טענותיה, כמתחייב.