ב"ל 17595-02-15

1.בתאריך 19/1/16, הגיש התובע בקשה להפניית ארבע שאלות הבהרה (להלן:"הבקשה") למומחה אשר מונה על ידי ביה"ד -פרופ' רפאל אדרמומחה לכירורגית כלי דם (להלן:"המומחה").

2.בתאריך 27/1/16, הגיש הנתבע את תגובתו לבקשה (להלן:"התגובה"), במסגרתה הביע הסכמתו להפניית שאלות 1 ו - 3 לבקשה והביע התנגדותו, המנומקת, להפניית שאלות 2 ו - 4 לבקשה.

3.בתאריך 2/2/16, הגיש, התובע, את התייחסותו לתגובת הנתבע ובמסגרתה הבהיר מדוע הוא עומד גם על הפניית שאלות 2 ו - 4 לבקשתו.

לפיכך, ניתנת בזאת, כעת, ההחלטה בבקשה.

4.רקע

א.בבסיס הבקשה עומדת תביעתו, של התובע, כנגד החלטת הנתבע, מיום 5/2/14, בענין פגיעה מיום 30/4/13, בה דחה הנתבע את תביעת התובע לקבלת דמי פגיעה בגין התאריכים 8/5/13 עד 30/7/13.

ב.בתאריך 15/7/15, במהלך דיון מוקדם, הגיעו הצדדים להסכמה בדבר מינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין.

ג.בתאריך 11/10/15 מונה המומחה, על מנת שיחווה דעתו בקשר לשאלות הבאות:

1.האם אי הכושר בו שהה התובע מיום 8.5.13 ועד ליום 30.7.13, בגין "התרחבות אבי העורקים", קשור לתאונת הדרכים שאירעה לו ביום 30.4.13 ואשר הוכרה על ידי הנתבע כתאונת עבודה.

2.האם היתה הצדקה להוציא לתובע תעודות אי כושר בגין תאונה שארעה לו ביום 24.9.14

ד.בתאריך 30/12/15, התקבלה חוות דעתו של המומחה, במסגרתה, השיב כך:

"עם שחרורו מחדר המיון למחרת התאונה ב- 1/5/13 , קיבל מ.ס. שבעה ימי מנוחה בבית, וטיפול נגד כאבים לפי הצורך. תעודת המלר"ד מעידה על כך שהחבלה לא הייתה קשה, ולא הייתה הוראה לאשפוז, אפילו קצר, לשם המשך ביקורת או ניטור.

תקופה של שבעה ימי מנוחה היא סבירה, ובמיוחד אם המטופל סובל עדיין מכאבים, אבל הארכת תקופת אי הכושר מעבר לשבוע דורשת הנמקה.

בהינתן שהרחבת הוותין העולה הייתה קיימת כבר ב- 2010, ללא שינוי במהלך של שלוש שנים, ברורים שני דברים: