ב"ל 17340-10-13 מלכה נ' המוסד לביטוח לאומי

1.התובעת הגישה את תביעתה להכיר בפגיעה שבצלעותיה כפגיעה בעבודה וזאת מכוח הוראות פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח מ שולב] התשנ"ה -1995. התובעת מתבססת על שני אדנים: האחד – כי ארעה לה תאונה בעבודה ביום 23.5.13 עת שהרימה ילד שהיה לא שקט והרגישה כאב חד בחזה. השני – בהתבססה על תורת המיקרוטראומה לפיה ביצעה פעולות רבות בכל יום של הרמת ילדים, תוך שנגרם לה בסופו של דבר הנזק בצלעות.

2.ביום 18.7.13 הגישה התובעת תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בגין אירוע נטען מיום 23.5.11. בטופס התביעה ציינה התובעת כי במהלך עבודה בגן לאחר הרמת ילד באי שקט התחילו כאבים בחזה ימין.

3.ביום 19.8.13 הודיע הנתבע לתובעת על דחיית תביעתה בנימוק כי לא אירע כל אירוע תאונתי בעבודתה ביום 23.5.15 או בכל מועד אחר.

4.בדיון המקדמי שהתקיים ביום 7.4.14 טען ב"כ התובעת כי מהודעת התובעת לחוקר המוסד עולה בבירור גם טענה למיקרוטראומה. לפיכך נבחנה התביעה גם מכוח עילה זו.

לאחר שהנתבע הודיע כי אין שינוי בעמדתו וכי התביעה נדחית גם בעילה של מיקרוטראומה. הועברה ההכרעה לפתחנו.

רקע עובדתי

5.התובעת ילידת שנת 1988 עבדה כסייעת בגן הילדים ,הבית של יעל" ברמת גן החל מחודש פברואר 2012 ועד ליום 26.5.13.

6.בגן ישנן שלוש קבוצות גיל, כאשר התובעת עבדה בתינוקייה שבה כעשרה ילדים בגילאים שלושה חודשים עד שנה וארבעה חודשים. בקבוצת התינוקייה עבדה עובדת נוספת למעט במקרים של מחלה.

7.משקל ילד בקבוצת התינוקייה נע בין 5 ק"ג ל- 10 ק"ג בממוצע.