כהן נ' המוסד לביטוח לאומי

1.השאלה המתעוררת בהליך זה היא האם התובעת זכאית למענק עבודה מועדפת, לפי סעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 (להלן – החוק).

2.רקע עובדתי

א.התובעת ילידת שנת 1989, השתחררה משירות סדיר ביום 13.11.2009.

ב.עד יום 12.8.2010, התובעת שירתה בשירות קבע.

ג.בחודשים 9-11/2010, התובעת עבדה ב"ללין", כעובדת בשכר (לפי שעות). בתלוש חודש 9/10 נרשמו 18 ימי עבודה, בתלוש חודש 10/10 נרשמו 19 ימי עבודה ובתלוש חודש 11/10 נרשמו 6 ימי עבודה (ר' גם נ/2).

ד.מיום 16.5.11 ועד יום 22.4.12, התובעת עבדה בחווה לגידול בעלי חיים בקיבוץ גבעת חיים איחוד.

ה. עם סיום עבודתה בחווה, ביום 22.4.12, התובעת הגישה לראשונה תביעה לקבלת מענק עבודה מועדפת, בגין עבודתה בחווה. מכתב דחיה נשלח לתובעת ביום 3.5.12.

ו.התביעה למענק עבודה מועדפת הוגשה שוב ביום 19.6.13 ומכתב דחיה נשלח לתובעת ביום 24.6.13.

ז.התובענה לבית הדין הוגשה ביום 9.4.14.

3.במסגרת פסק הדין נדרשת הכרעה בשני נושאים: התיישנות ומספר ימי האכשרה שהתובעת צברה במסגרת עבודתה לאחר השחרור משירות צבאי סדיר.

מבחינה עובדתית, הצדדים נחלקים בשאלה אם התובעת צברה 300 ימי אכשרה.

4.מהמתואר לעיל עולה כי למעשה המחלוקת בין הצדדים מצומצמת ביותר ועיקר העובדות אינן שנויות במחלוקת.

5.לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה לפיה אין מנוס מדחיית התביעה.