א' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.התובעת הגישה תביעה להכיר בליקויים במיתרי קולה ובצרידותה ככאלו שנגרמו מעבודתה לפי תורת המיקרוטראומה.

2.הנתבע טען, כי לא הוכחה קיומה של תשתית מיקרוטראומטית, וכן שאין קשר סיבתי בין אופי ותנאי עבודתה של התובעת לבין הליקוי ממנו סובלת לטענתה.

לפיכך, התקיימה מסכת ראיות, במסגרתה נחקרו על האמור בתצהיריהם התובעת ושני העדים מטעמה: גב' יהודית צרפתי - מנהלת אזור דימונה והדרום אצל המעסיקה, ומר ניר נווה - אשר ניהל בנייני משרדים בהם התובעת עבדה כמפקחת על שירותי הניקיון מטעם מעסיקתה. כמו כן העיד מר שלומי מדינה - מנהל המעסיקה בדרום, אשר העיד מטעם הנתבע.

לאחר קיום מסכת ראיות, סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב.

3.נקדים אחרית לראשית ונציין, כי מהתמונה שנפרשה לפנינו עולה כי הוכח קיומה של תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה. להלן נפרט את הנימוקים לכך.

4.עדותה של התובעת הינה העדות המרכזית בתיק. התובעת הגישה תצהיר עדות, וכן נחקרה עליו בבית הדין. עדותה של התובעת היתה עדות כנה ואמיתית, והתרשמנו כי היא מתארת דברים כהווייתם. לאור זאת, יש לקבוע את הממצאים העובדתיים בהתאם לעדות התובעת.

יצויין כי יתר העדויות לא סתרו את עדות התובעת. חלקן תמכו בעדותה, וחלקן הציגו גירסה אחרת מצד המעסיק, אשר לא נגעה לפן המהותי של עבודת התובעת. בהקשר זה יצויין, כי התרשמנו שהמעסיק ונציגיו ניסו לתאר את עבודת התובעת בתור כזו שפחות מאמצת את גרונה, אולם אנו מקבלים את גירסת התובעת בנושא זה.

5.מן העדויות ומן הראיות עולה, כי התובעת עבדה כמפקחת על עובדי נקיון בחברת נקיון בעיר באר שבע. התובעת עבדה 7 ימים בשבוע: בימים א'-ה' משעה 6:00 עד השעה 22:00, וביום ו' משעה 6:00 עד השעה 18:00. בהקשר זה יצויין, כי התובעת לא החתימה כרטיס נוכחות, אלא קיבלה גמול שעות נוספות.

התובעת היתה אחראית על כך שיבוצעו עבודות הנקיון במספר בניינים. במסגרת תפקידה, עברה התובעת בין הבניינים, ופיקחה על ביצוע העבודות. בנוסף, התובעת היתה אחראית על הטיפול השוטף מול הלקוחות, לרבות השיחות עם הלקוחות, הכרת הדרישות של הלקוחות וביצוע העבודה בהתאם לדרישות אלו. כמו כן, היתה התובעת אחראית על גיוס וקליטת עובדים.

התובעת נדרשה להסתובב בין האתרים רגלית, כשגם במעברים בין האתרים נדרשה לדבר בטלפון. מדובר במקומות סואנים, אשר שיחות הטלפון בהם דרשו הרמת קול ניכרת: הן מחוץ למבנים, עקב תנועת מכוניות ואנשים רבים, והן באתרים עצמם. האתרים עצמם היו בניינים בני מספר קומות כל אחד. התובעת נדרשה להסתובב בבניינים אלה ולפקח על עבודת הנקיון. הדבר הצריך הרמת קול ניכרת, עד כדי צעקות, מאחר ומדובר במקומות בהם התנהלה עבודה פעילה. הדבר כלל מקומות בהם עבדו טלפניות ונערכה קבלת קהל. לדוגמה, אחד המבנים היה בן 17 קומות, והגיעו אליו מעל ל- 5,000 אנשים ביום. בנוסף, היו מקומות בהם התבצעו שיפוצים. כמו כן, כלל הדבר מקומות עם חדרי משאבות, חדרי מדרגות גדולים, מכונות שטיפה עם מכשירים שעבדו בלחץ אוויר ועוד.

התובעת נאלצה להרים את קולה כדי לנהל שיחות עם העובדים, שרובם לא דברו עברית. בנוסף, עקב הרעש מסביב נאלצה התובעת להרים את קולה.

במסגרת כל אלה, נאלצה התובעת להרים את קולה במשך רוב שעות עבודתה, עד כדי צעקות.