ב"ל 15063-01-13 יוסף שוקרון נ' המוסד לביטוח לאומי

1.תביעת התובע להכרה בבעיות העור מהן הוא סובל (מחלת הפסוריאזיס), ובעיקר הבעיות שהתפרצו בשנת 2012, כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, נדחתה ע"י הנתבע במכתב הדחיה מתאריך 10.12.12.

ההנמקה לדחיה היתה, העדר קשר סיבתי בין מחלתו של התובע לבין תנאי עבודתו, והטענה כי המחלה התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי.

2.כנגד החלטה זו של הנתבע הוגשה התביעה בתיק שלפנינו, ובכתב התביעה טען התובע, כי הוא עובד ברפאל כ-32 שנה עם חומרים שונים, וכי עבר לעבוד בשנת 2000 במחלקה עם חומרים שגרמו לו לבעיות בעור, לגרד ולאדמומית.

עוד טען התובע, כי בחודש 11/12, הוא הועבר למחלקה אחרת בה אינו חשוף לחומרים אליהם נחשף קודם לכן, ומאז חלה רגיעה במחלתו.

לטענת התובע, מחלת הפסוריאזיס אשר אובחנה אצלו בשנת 2007, היתה מתפרצת בהתאם לחשיפתו לחומרים בעבודה, ונרגעת לאחר טיפולים בים המלח, או לאחר שנעדר תקופה ממושכת מהעבודה.

התובע טען בתביעתו, כי נחשף לחומרים כגון - גרפיט, סיבי זכוכית ודבקים למיניהם, כאשר החשיפה היתה בטמפרטורות גבוהות והתפרצות המחלה ארעה, כאשר עבד עם החומרים בעת שהמזגנים, או המינדפים לא עבדו.

3.הנתבע בכתב הגנתו חזר על האמור במכתב הדחיה מ-10.12.12, וטען, כי לתובע לא ארעה תאונת עבודה בתאריך 15.7.12, ואף לא התקיימו בו התנאים להכיר במחלתו כמחלת מקצוע, או כפגיעה בדרך של מיקרוטראומה.

לחילופין טען הנתבע, כי השפעת העבודה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

4.בתום שלב שמיעת הראיות, הגיש התובע סיכומיו, והנתבע בהודעתו מתאריך 13.7.14, נתן הסכמתו למינוי מומחה.

ואלה העובדות הצריכות לענייננו:

5.התובע יליד 1956, עובד כעובד יצור ברפאל, מאז שנת 1979.

6.בשנים 1979-1987 עבד התובע בייצור מעגלים מודפסים;

בשנים 1987-2000 עבד התובע בציפוי מתכות וסגסוגות וכמבקר קו ציפוי;