ב"ל 15010-08-14 לוי נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו  ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נכות בעבודה) מיום 11.6.14 אשר קבעה כי יש להפחית את נכותה של התובעת ולהעמידה על 15% נכות צמיתה לפי סעיף 29(6)(3) במחצית וכן להפעיל את תקנה 15 עד לתקרה של 19% נכות.

רקע עובדתי

2.המערערת ילידת 1985, מאמנת התעמלות קרקע במקצועה.

3.בחודש ינואר 2011 נפגעה המערערת בכתף ימין. התאונה הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה.

4.ביום 3.6.13 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי למערערת נותרה נכות צמיתה בשיעור 20% לפי תקנה 31(7)ב וכי יש לקיים דיון בהפעלת תקנה 15.

5.ביום 9.9.13 מתכנסת הוועדה ומאמצת מסקנות הוועדה הקודמת במלואן וכן מקבלת חוות דעת הרשות ומפעילה תקנה 15. סה"כ נקבעו למערערת 30% נכות צמיתה.

6.על החלטה זו הגיש המוסד ערר ובמסגרתו טען כי טעתה הוועדה בהעניקה למערערת נכות צמיתה בשיעור 30%. לדעת המוסד הנכות שנקבעה גבוהה מדי, איננה בהתאם לממצאים הרפואיים והינה בניגוד למבחנים בדבר קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה, שכן על פי בדיקת EMG מיום 10.4.13 אין שיתוק מלא בעצב טורציק ארוך מימין.

7.ועדה רפואית לעררים מיום 11.6.14 קבלה את הערר וקבעה למערערת נכות רפואית צמיתה בשיעור 15% לפי סעיף ליקוי 29(6)(3) במחצית וכן קבעה כי יש להפעיל תקנה 15 עד לתקרה של 19% נכות רפואית.

על החלטה זו הוגש הערעור דנן.

טיעוני המערערת

8.לטענת המערערת נכותה הרפואית נקבעה ביום 3.6.13 בהחלטה חלוטה שכן לא הוגש עליה ערעור. הוועדה שהתכנסה ביום 9.9.13 הוסמכה לדון רק לעניין הפעלת תקנה 15. לפיכך ערעור המוסד אשר הוגש בחודש אוקטובר 2013 באשר לאחוזי הנכות שנקבעו למערערת- הוגש לאחר המועד הקבוע בחוק והוועדה לעררים כלל לא הייתה מוסמכת לדון בערר ולקבלו.

9.הוועדה פגעה בזכויותיה של המערערת בכך שניהלה את דיוניה במסתרים, לא זימנה את המערערת לדיוניה ולא נתנה לה זכות טיעון בכל הנוגע למסמכים הרפואיים שהוזמנו בעניינה.

10.הוועדה טוענת שבפניה ערר המוסד על גובה הנכות בהתייחס לכך שמדובר בממצא דו צדדי, דהיינו תחלואתי מולד ואולם אין כל טענה כזו בערר המוסד.