הרקע לתביעה כעולה מהמוסכמות שבתיק:
א.התובע, יליד 1956, עלה לארץ בשנת 1972.
ב. התובע עובד מזה מספר שנים במחלקת הבשר במטבח של בית החולים הדסה, כאחראי על הקצבייה ואחראי על הזנת כמות גדולה של עובדים ואורחים מידי
יום בבית החולים (כ-3,000 איש).
ג.במשך כ-7 שנים הוצמד לתובע עובד בשם ג'לאל, איתו היו לו ויכוחים רבים. ד.הוויכוח האחרון היה ביום 17.1.2013
ה.התובע לקה בליבו סמוך לאחר מועד זה.
3.המחלוקות בתיק כפי שגובשו בדיון המוקדם א.האם אירע לתובע אירוע חריג ביום 17.1.2013.
ב.בכפוף לאמור לעיל האם יש קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין הליקוי בליבו של התובע.
ג.האם האירוע הלבבי קרה במועד שבו קרה, בשל האירוע, והאם לאירוע בעבודה השפעה רבה יותר מגורמים אישיים של התובע.
4.דיון:
א.בתצהירו תיאר התובע את האירוע באותו יום (סעיף 6ג ואילך לתצהירו): "לאחר ארוחת הבוקר בשעה 8:00-8:30 בקרוב, פניתי אל ג'לאל לראות ולבדוק מה עשה עד אותה שעה כדי להמשיך בתכנון הבישול והנה ראיתי כי הוא לא עשה כלום, וכלל לא התחיל לעבוד. התרגזתי מאוד מאוד כי ידעתי שזו האחריות שלי שיהיה אוכל, וזלזול שכזה פשוט בלתי נסבל. שאלתי אותו מה קרה למה לא התחיל לעבוד, ובתגובה החל לצחוק עלי, אמר לי שאני לא יודע לעבוד וכי יש עוד זמן ולא צריך לעשות את זה עכשיו. (הוא) התחיל לצעוק עלי ולצחוק עלי שאני בכלל לא אגיד לו מה לעשות; זלזל בי באופן קשה. התנהגותו זו הביאה ל"פיצוץ" ואני פשוט איבדתי את התנהגותי והפכתי לאדם צועק, שאני לא מכיר ההתנהגות על עצמי, והתחלתי לצעוק עליו חזרה ולרעוד בכל גופי, כל זה מתוך תסכול...". בהמשך ציין כי זו פעם ראשונה שהתנהגותו של ג'לאל כלפיו הייתה כל כך חריפה ומשפילה. וכי באיבוד עשתונותיו התובע צעק ורעד, דחף את העגלה שהייתה שם וצעק בנוכחות המנהל "אני לא יכול יותר", "תפטרו אותי כי זה בלתי אפשרי" וכד', וכי "התפרק" מהסיפור הזה.
ב.בחקירתו הנגדית בבית הדין השיב התובע כי עבד עם ג'לאל 7 שנים, וכי מדובר בעובד שבאופן מכוון נתן תפוקה מעטה, וכי מספר פעמים בעבר כבר ביקש שיוציאו את ג'אלל מהקצבייה, אך המנהלים שוחחו עימו, והשאירו אותו במקום העבודה. התובע העיד עוד על אחריותו הרבה בקצבייה, כאשר היה אחראי לכ-3,000 מנות בכל יום, ועבודתו האיטית של ג'לאל (תוך צחוק וזלזול) הקשתה עליו והכבידה עליו את עבודתו וכי אכן היו מדי פעם ויכוחים ביניהם. התובע נשאל על כך והשיב: "ש. כשהיית מעיר לו איך הוא היה מגיב?
ת. צוחק עלי, ואומר לי בסדר, וממשיך לאט לאט.
ש. וזה הרגיז אותך?
ת. לא כל כך, לא הייתי עונה לו כמעט. כמה פעמים היה לנו ריב כי הוא לא היה עובד, והייתי מתעצבן קצת וזהו.
ש. ומה הוא עשה בפעמים האלה?