ב"ל 14756-10-13.14 דצמבר 2014

התובענה דנן מכוונת כנגד החלטת הנתבע לדחות את תביעתה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה, וזאת מן הטעם של "בעלות ברכב" וכן מחמת "תמיכה משפחתית".

עיקר העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן:

1. התובעת, ילידת שנת 1970, היא אם לשלושה ילדים (שניים בגירים ילידי 1993,1994 ואחד קטין, יליד 2001) [להלן: הילדים].

2. אביהם של הילדים נפטר לאחר גירושיו מהתובעת, ולפיכך התובעת מקבלת קצבת שארים בגין בנה הקטין בלבד.

3. באפריל 2012, בעת שהתובעת עדיין התגוררה בחיפה, היא הגישה תביעה לגמלת הבטחת הכנסה במסגרתה ציינה כי הכנסותיה מעבודתה כמטפלת יחד עם התמיכה המשפחתית שניתנת לה אינן מספיקות לקיומה (ראה נ/7).

4. ביום 30/5/12 נמסר לתובעת כי תביעתה נדחתה מן הטעם של בעלות ברכב שמספרו 83-678-16.

   על אף האמור, במועד שלא בואר לפנינו החל הנתבע לשלם לתובעת גמלת השלמת הכנסה.

5. ביום 6/1/13 נפגע הרכב שמספרו 83-678-16, בתאונת דרכים, באופן שלא איפשר עוד את השימוש בו, וחייב את התובעת להשיג רכב אחר לשימושה.

6. ביום 5/4/13 התובעת חתמה על הסכם שכותרתו "הסכם שכירות" מול חברת ש. שלמה רכב בע"מ, וזאת ככל הנראה לשם השכרת רכב לתקופה של 24 חודשים. יאמר מיד, כי הסכם השכירות (ליסינג תפעולי) הוגש לתיק בית הדין באופן חלקי (שני עמודים ראשונים בלבד, ללא נספחים – ראה נ/4) ולכן לא ברורים כל תנאי ההתקשרות שבין הצדדים.

7. מכל מקום נדמה כי אין חולק שהמדובר בשכירות של רכב מסוג פורד פוקוס מודל 2009, ואין חולק על כך שהתובעת שילמה עבור זכות השימוש ברכב מקדמה בסך 5,500 ₪, וכן התחייבה לשלם מדי חודש סכום בסך 1500 ₪ עבור השימוש ברכב לרבות הביטוחים והאחזקה השוטפת.