י.ש. נ' המוסד לבטוח לאומי

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 25.1.2016.

הוועדה התכנסה לדון בעניינו של המערער זו הפעם השלישית, בעקבות פסקי הדין שניתנו על ידי בית דין זה ובית הדין הארצי לעבודה.

במסגרת ההחלטה מושא הליך זה קיימה הוועדה מספר ישיבות (8.12.2014; 22.6.2015; 25.1.2016).

המשיב נתן את הסכמתו החלקית להשיב את עניינו של המערער אל הוועדה, אך המערער עומד על קבלת הערעור במלואו, כמפורט בסעיף 17 לנימוקי הערעור.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת כל יתר המסמכים שבתיק בית הדין, להלן הכרעתי:

• הוועדה קבעה, בהתאם לפסיקת בית הדין, כי באפשרותה "להעניק אחוזי נכות או בגין השברים או בגין הגבלה בתנועות" (עמ' 3 לפרוטוקול הוועדה מיום 22.6.2015). יחד עם זאת, לא נימקה מדוע בחרה להעניק למערער אחוזי נכות בגין שברים בחוליות (לפי סעיף 37(8) לתוספת) ולא בגין ההגבלות בתנועות (לפי סעיפים 37(7) ו- 37(6) לתוספת), שהיו מקנים לו אחוזי נכות גבוהים יותר, כפי שאף עולה מהחלטת הוועדה מיום 10.2.2010.

   

  כך למשל, לא נימקה הוועדה מדוע שללה למערער את הנכות שנקבעה לו בגין הגבלות בתנועת עמוד שדרה מותני בשיעור של 30% בהתאם לסעיף 37(7)ג', ותחת זאת קבעה למערער אחוזי נכות בגין שבר בחוליה L4, בשיעור של 10% בלבד;

   

• כמו כן לא נימקה הוועדה בהחלטתה, מדוע התייחסה לחוליות שונות מן החוליות שאליהן התייחסה בהחלטתה הקודמת (10.2.2010) ומדוע נעדרת החלטתה כל התייחסות לחוליות הבאות: D10, D6 ו- D8.