א.ב. נ' המוסד לביטוח לאומי

1.לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 24.11.2015 (להלן: הוועדה).

2.תקציר השתלשלות העניינים עד כה:

א.המערער, יליד 1961, נפגע בתאונת דרכים ביום 12.11.2009, שהוכרה כתאונה עבודה (להלן: התאונה). המערער סובל ממחלת הסוכרת סוג 2 (להלן: הסוכרת), שלטענתו הוחמרה כתוצאה מן התאונה והפכה מסוכרת "גבולית שמטופלת בדיאטה בלבד", לסוכרת בלתי מאוזנת המחייבת טיפול תרופתי;

ב.ועדה רפואית לעררים שהתכנסה ביום 26.9.2011 קבעה למערער נכות זמנית שעליה אין חולק, (להלן: הוועדה הראשונה). המערער הגיש ערעור על החלטת הוועדה הראשונה, המתמקד בשלילת הקשר הסיבתי שבין התאונה לבין ההחמרה במחלת הסוכרת, וביום 11.2.2013 קיבל בית דין זה את הערעור והורה להשיב את עניינו של המערער אל וועדה בהרכב אחר, "שתדון בעררו כ"לוח חלק" (ב"ל 32602-10-11, ניתן על ידי כב' השופטת דוידוב-מוטולה, להלן: פסק הדין הראשון);

ג.ביום 2.9.2014 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים מכוח פסק הדין הראשון, שדנה בערר ללא נוכחות המערער וב"כ, ודחתה את הערר בקובעה, בין היתר, כי "בהתחשב בעובדה שמדובר בחולה עם תסמונת מטבולית אין קשר סיבתי בין התאונה להופעת הסכרת, גם ההחמרה היתה זמנית. תחת טיפול בתרופה אחת חזרו הערכים לתקין ולכן לא ניתן לקבוע שהתאונה החמירה את מחלת הסכרת" (להלן: הוועדה השנייה);

ד.ערעור המערער על החלטת הוועדה השנייה נדון על ידי בית דין זה ביום 28.4.2015, ובהסכמת הצדדים הוחזר העניין אל הוועדה בהרכבה הנוכחי (הרכב שהוחלף, כאמור, במסגרת פסק הדין הראשון), על מנת על מנת לאפשר למערער ובאת כוחו את זכות הטיעון בפני הוועדה, שהתכנסה כאמור ללא נוכחותם, בשל איחור לוועדה (ב"ל 4279-10-14, ניתן על ידי כב' הרשמת פלד (כתוארה אז), ביום 28.4.2015, להלן: פסק הדין השני).

וזו לשון פסק הדין השני:

"בהסכמת הצדדים יוחזר עניינו של המערער לועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתדון בעניינו של המערער בהתאם להוראות פסה"ד מיום 11/2/13 בתיק בל' 32602-10-11.

המערער וב"כ יוזמנו לועדה ויוכלו לטעון בפניה טרם מתן החלטה.

החלטת הועדה תהיה מפורטת ומנומקת"

ה.ביום 24.11.2015 התכנסה הוועדה בעקבות פסק הדין השני, בנוכחות המערער ובאת כוחו, ודחתה את הערר. החלטה זו היא מושא הערעור שלפניי.

מאחר שפסק הדין השני הורה על השבת עניינו של המערער אל הוועדה על מנת שתדון בעררו בהתאם להוראות פסק הדין הראשון (שניתן ביום 11.2.2013 על ידי כב' השופטת דוידוב-מוטולה), הרי שפסק הדין הראשון הוא פסק הדין אשר בהתייחס להוראותיו יש לבחון את החלטת הוועדה שלפניי.

3 טענות המערער – 

לא ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה של הוועדה שקבעה, כי על פי הבדיקות הרפואיות היה מקום לתת למערער, עוד בתקופה שקדמה לתאונה, טיפול תרופתי כנגד הסוכרת, שכן מדובר בטענה תיאורטית גרידא, שהרי בפועל בחרו רופאיו של המערער שלא לתת לו כל טיפול תרופתי. פריט הליקוי המתייחס לסוכרת אינו מתייחס לערכי הסוכרת כקובעים את גובה הנכות, אלא לשאלה אם הסוכרת "מטופלת" בפועל בדיאטה או בכדורים. ברור כי אילו היה המערער עומד בפני הוועדה יום לפני התאונה, הרי שלא היתה מקנה לו כל נכות בגין הסוכרת מאחר שאינו מטופל תרופתית בפועל, ולא היתה מקיימת כל דיון תיאורטי בעניין. הדברים יפים במיוחד משמדובר בחוק סוציאלי, שיש לפרשו לטובת הנפגע, ולא לחומרא במטרה לשלול קשר סיבתי.

אף הוועדה קובעת כי "בשיא" המצב הלא מטופל של הסוכרת, טרם התאונה, עמדו הערכים על 125, ואילו בעקבות התאונה עלו הערכים ל- 195, ודהיינו, החמרה גבוהה מאוד.

העובדה שהערכים השתפרו מאוחר יותר, בעקבות הטיפול התרופתי, אינה מלמדת על החמרה זמנית בלבד במצבו של המערער, כפי שקובעת הוועדה, שכן השיפור נבע כתוצאה מהטיפול התרופתי, שלא ניתן קודם לכן.