ב"ל
בית דין אזורי לעבודה חיפה
|
10707-12-14, 10674-12-14
22/03/2015
|
בפני השופטת:
סגנית הנשיא איטה קציר
|
- נגד - |
מערער:
ע.ס. עו"ד אמיר ח'טיב
|
משיב:
המוסד לביטוח לאומי עו"ד אריק יעקובי
|
פסק דין |
1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטות הוועדות הרפואיות לעררים מיום 25.11.14.
2.המערער נפגע מספר פעמים בגבו בפגיעות שהוכרו כפגיעות בעבודה. הפגיעות הרלוונטיות להליך שבפני הן אלה מהתאריכים 13.6.10 ו- 5.5.11 (להלן – הפגיעה מ- 2010 והפגיעה מ- 2011, בהתאמה). קדמה להן פגיעה קודמת מיום 17.3.08 (להלן – הפגיעה מ- 2008).
3.הוועדות נשוא הערעור התכנסו בעקבות פסק-הדין שניתן בבל 35363-05-13 (שאוחד עם בל 60044-10-13) ביום 25.11.13 (להלן – פסק הדין), שנתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יוחזר לוועדות הרפואיות לעררים הדנות בפגיעות, על מנת שתקבע מהם הממצאים שעל יסודם קבעה כי לא נותרה נכות בעקבות הפגיעה מ- 2010, ותסביר את הסתירה בקביעתה כי יש לנכות נכות בגין מצב קודם בקביעת הנכות בעקבות הפגיעה מ- 2011, בעוד בגין הפגיעה מ- 2010 לא נקבעה כל נכות.
4.הוועדה שדנה בפגיעה מ- 2010 התכנסה ביום 25.11.14. לפני פסק-הדין קבעה הוועדה שדנה בפגיעה זו (בהחלטתה מיום 13.11.12) כי היא מקבלת את ערר המוסד וקובעת 0% נכות בשל כך כי תלונותיו של המערער בדבר כאבי גב עם קושי בתנועה מצויות בתיק הרפואי עוד מ- 8/97 ו- 25.11.06.
לאחר פסק-הדין סיכמה הוועדה כי מצבו של המערער מתאים ל- 10% נכות בשל הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המותני, מהם יש לנכות 5% בגין מצב קודם.
5.הוועדה שדנה בפגיעה מ- 2011 התכנסה אף היא בעקבות פסק-הדין ביום 25.11.14 וקבעה כי היא חוזרת בה מקביעתה הקודמת, וזאת על יסוד קביעות הוועדות שדנו בפגיעה מ- 2010 שהגדירו כי מצבו של המערער מצדיק נכות בשיעור 10% (מהם 5% בגין הפגיעה מ- 2010 ו- 5% בגין מצב שקדם לו). הוועדה הסבירה כי מצבו של המערער אינו חמור יותר ממצב המתאים ל- 10% נכות ולפיכך היא מוצאת כי אין כל החמרה במצבו המצדיקה קביעת דרגת נכות בעקבות הפגיעה מ- 2011, ולכן היא קובעת 0% בגין הפגיעה מ- 2011 בנוסף לנכות זמנית בשיעור 20% לתקופה 11.7.11 – 31.12.11.
6.המערער ויתר על טענותיו כנגד קביעות הוועדה שדנה בפגיעה מ- 2011 (ראה פרו: 3; ש: 13).
באשר לקביעת הוועדה שדנה בפגיעה מ- 2010 נטען כי קביעתה לפיה יש לנכות מצב קודם בשיעור 5% אינה מתיישבת עם קביעת הוועדה שדנה בפגיעה מ- 2008 (מע/1), ואשר התכנסה רק שלושה חודשים לפני קרות התאונה מ- 2010, וקבעה כי אין כל נכות.
7.המשיב טען הוועדה שדנה בפגיעה מ- 2010 הסבירה כי יש מקום לנכות בגין מצב קודם על יסוד רישומים רפואיים לפיהם המערער סבל עוד בשנים 1997 ו- 2006 מכאבי גב המלווים בהגבלות תנועה. באשר לסתירה כביכול בין הסתמכות על רישומים רפואיים אלה לבין קביעת ועדה רפואית מיום 18.2.10 (שדנה בפגיעה מ-2008 והתכנסה רק 3 חודשים לפני קרות התאונה מ- 2010) – די בכך כי הוועדה הסבירה כי מכיוון שקבעה כי לא מצאה כי קיימת נכות כלשהי – לא היה מקום שתתייחס לרישומים רפואיים קודמים.
לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: