בת ים נ' כהן ואח'

החלטה

בפניי בקשה לביטול פס"ד שניתן בהיעדר הגנה כנגד המבקשת ביום 25/5/2006.

רקע עובדתי

1.המשיבה הגישה כנגד עזבון המנוח נוימן מאיר ז"ל והמבקשת תביעה לתשלום חוב ארנונה ע"ס של 265,335 ₪, ביחס לנכס אשר רשום על שמו של המנוח ושלאחר פטירתו הועבר בירושה למבקשת.

2.לאחר שנודע למשיבה כי הנתבע נפטר תוקן כתב התביעה והוספה יורשתו של הנתבע – היא המבקשת, ולאחר שהומצא לה כתב התביעה, ניתן ביום 25/5/2006, בהתאם לאישור המסירה שהוצג לתיק, פסק דין כנגד המבקשת.

3.ביום 3/12/09 הגיש ה"ה יחזקאל כהן בקשה לביטול פסק הדין ולהוספתו כנתבע לתיק לאור טענתו כי הנכס הינו בבעלותו ונרשם על שם הנתבע המנוח בנאמנות בעבורו בהתאם להסכם נאמנות שנחתם ביניהם ביום 8/5/1996. לטענתו, נודע לו על התביעה כנגד המבקשת באמצעות עורך דינה, עו"ד יאיר דנגור, ולפיכך ניסה לנהל מו"מ עם המשיבה בנוגע לחוב, ומשזו סירבה הגיש הוא את בקשתו לתיק זה.

4.ביום 17/3/10 התקיים דיון בבקשת ה"ה כהן ועל פי הסכמת הצדדים נמחקה הבקשה ללא צו להוצאות לנוכח הודעת המבקשת כי בכוונתה להגיש המרצת פתיחה כנגד המשיבה לצורך הצהרה כי המחזיק בנכס הוא מר כהן ולא המבקשת.

טענות הצדדים

5.לטענת המבקשת, כתב התביעה לא נמסר לה ולא היה ביכולתה לדעת כי מתקיים הליך כנגדה ולהתגונן כראוי. לפיכך, מטעם זה בלבד, דין הבקשה לביטול פסק הדין להתקבל. לחילופין, לטענתה, יש לבטל את פסק הדין משיקול דעת בית המשפט לנוכח היותה של המבקשת אשה מבוגרת שאינה בקו הבריאות וסובלת משכחה, וכן לנוכח קיומה של טענת הגנה סבירה העומדת לזכותה. המשיבה אף הכירה במצבה הבריאותי הקשה וביום 23/11/2006 נעתרה לבקשתה להסרת העיקול על חשבונה.

6.לטענתה, הנכס נשוא התביעה אינו ראוי לשימוש ומשרד הפנים המליץ עוד ביום 4/1/2001 להוציא פטור מחובות מס וארנונה לנכס נוכח היותו נטוש וסגור. עוד למיטב ידיעתה, ביום 14/3/2004 עזבה מחלבת דן את הנכס ושילמה את חובות הארנונה שהצטברו עד ליום זה. למשיבה נשלחו מעת לעת מכתבים המודיעים לה כי הנכס נטוש ואינו ראוי לשימוש. כמו כן, הוסיף ב"כ המבקשת וטען במהלך הדיון שהתקיים בפניי, כי המבקשת לא חתמה על שום מסמך בו קיבלה על עצמה את האחריות על הנכס, ועל כן, לא היה מקום לחייבה בחובות אשר נוצרו ביחס לנכס ואף לעקל סכומי כסף מחשבונה.

7.לטענת ב"כ המשיבה, אמנם המצאת כתב התביעה בוצעה באמצעות הדבקה על דלת דירתה עוד בפברואר 2003, אולם המבקשת הגיעה בעצמה למשיבה עם כתב התביעה וטענה כנגד התביעה שהוגשה כנגדה. בשנת 2009 הגיע מר יחזקאל כהן וביקש להעביר את הנכס לבתו ואילו המבקשת פנתה בסעד הצהרתי לבית המשפט. כעת לאחר איחור של שנים מגישה היא את הבקשה דנן למרות ידיעתה אודות פסק הדין שניתן בשנת 2006. המבקשת אף הגישה עתירה מינהלית כנגד החיובים בפסק הדין, אשר הינה עדיין תלויה ועומדת. לטענתו, על המבקשת היה להגיש את הבקשה בתוך 30 ימים מיום שנודע לה על פסק הדין, ולכל הפחות מאז שנת 2009 עת הוגשה בקשתו של מר כהן בצירוף תצהיר של המבקשת.

8.עוד טוען ב"כ המשיבה, כי לאחר שניסיונות ההסדר של מר כהן לא הועילו הוגש פסק הדין לביצוע בהוצאה לפועל וביום 9/1/11 נמסרו אזהרות לידי המבקשת ובסמוך לאחר מכן התחדש שוב המו"מ עם עו"ד דנגור מטעמה של המבקשת. למעשה, רק שנה וחצי לאחר מכן הוגשה הבקשה דנן לביטול פסק הדין. על כן, משהמבקשת היתה מיוצגת ולא ניתן הסבר לאיחור בהגשת הבקשה אזי אין לקבל את הבקשה. כמו כן, נטען, כי המלצת משרד הפנים הינה מחודש יוני 2001 ואילו החובות בגין הנכס נוצרו עד לחודש מאי 2001. בנוסף, טענת המבקשת להיותו של הנכס לא ראוי לשימוש מקומה בהשגה בפני וועדת ערר ולא בבית המשפט, הגם שבאשר לטענתה לביטול העיקול הרי שזה בוטל וממילא המשיבה פועלת כנגד הנכס בלבד.

9.בתום הדיון, ולפי המלצת בית המשפט, פנה ב"כ המשיבה ליועצת המשפטית של המשיבה לשם בחינת הצעת בית המשפט לביטול פסק הדין בכפוף להותרת העיקול על הנכס בתוקף ולפסיקת הוצאות המשיבה. בהודעה שהגיש ב"כ המשיבה עמדה המשיבה על עמדתה שלא להורות על ביטול פסק הדין תוך שמצרף הוא מסמך שהתגלה לו ולפיו ביום 19/11/2008 חתמה המבקשת בפני בא כוחה עו"ד דנגור על מסמך שכותרתו "אישור לצורך העברת זכויות" אשר נועד להעביר את הזכויות בנכס משם בעלה המנוח לשמה של המבקשת כיורשתו והיא מתחייבת לשאת בכל החיובים הקיימים על הנכס. ב"כ המבקשת השיב וטען כי המסמך הינו מסמך סטנדרטי של המשיבה שנועד לצורך העברת הזכויות בנכס לשמה של הגב' דיאנה כהן שהיא בתו של מר יחזקאל כהן.

דיון והכרעה

המועד להגשת בקשת הביטול

10.בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), על המבקשת היה להגיש את הבקשה לביטול פסק הדין בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין. מועד המצאת פסק הדין לא הובהר במהלך הדיון שנערך בפני ואף לא נטען על ידי המבקשת כי זה לא הומצא לה, אולם, כטענת ב"כ המשיבה, גם בהנחה כי זה לא הומצא לה, הרי שמכלול נסיבות העניין מגלות כי למבקשת היתה ידיעה ברורה אודות מתן פסק הדין, לפחות משנת 2009, עת הגיש מר יחזקאל כהן בקשה לתיק זה לצורך ביטול פסק הדין והמבקשת היתה צד להליכים המשפטיים ואף הצהירה בפני בית המשפט בדיון שהתקיים ביום 17/3/10 כי בכוונתה להגיש בקשה לסעד הצהרתי לפיה אין היא המחזיקה בנכס. לא זו בלבד, אלא שהמבקשת לא הכחישה את טענת ב"כ המשיבה כי כנגדה נפתח תיק הוצאה לפועל וכי נמסרה לה אזהרה מלשכת ההוצאה לפועל ביום 9/1/11 וכי עורך דינה, עו"ד דנגור, ייצגה בהליכים המשפטיים נשוא תיק זה, אולם מאז חודש פברואר 2011 ועד להגשת בקשה זו ביום 26/6/12 חלפו להם שנה וחצי תמימות שבהן לא נעשה דבר בלא שניתן כל הסבר מניח את הדעת.

11.בהתאם להלכה הפסוקה, נקבע כי כלל הידיעה מהווה חריג לכלל ההמצאה, ולפיו במקרים שבהם ברור כי לבעל הדין היתה ידיעה ברורה אודות מתן פסק הדין כנגדו, והוא משתהה השתהות בלתי סבירה, ארוכה וממושכת בייזום הליך משפטי, כי אז יתכן בנסיבות מסוימות, שיגבר כלל הידיעה על כלל ההמצאה וחובת תום הלב הדיוני תפעל כחסם ומניעות ממנו מליזום הליך משפטי לאחר שחלפה תקופה ארוכה מאז ידע הוא בפועל על פסק הדין (ראו: דוד בר אופיר, הוצאה לפועל – הליכים והלכות, מהדורה שישית, עמ' 48-50; רע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן, פ"ד נט(2) 440, 444). במקרה שלפניי, אין ספק, ואף המבקשת לא הכחישה טענה זו, כי למבקשת היתה ידיעה ברורה אודות מתן פסק הדין כנגדה לפחות מאז שנת 2009, ולפיכך, ברור הוא כי המבקשת הגישה את בקשתה לביטול פסק הדין באיחור ניכר מעל ומעבר ל-30 הימים הקבועים בתקנות.

12.בעניין זה, מסכים אני עם טענת ב"כ המשיבה, לפיה היה על המבקשת להגיש בקשה להארכת המועד, דבר אשר לא נעשה כלל, למרות האיחור הניכר שבהגשת הבקשה מאז נודע למבקשת על פסק הדין שניתן כנגדה. לא זו בלבד, אלא שבהתאם לתקנה 528 לתקנות היה על המבקשת להציג בבקשה להארכת המועד את הטעמים המיוחדים אשר מצדיקים את הארכת המועד, ואילו טענת המבקשת לפיה הינה אשה מבוגרת וחולה אינה מהווה הסבר מניח את הדעת לאור היותה מיוצגת כדין. משלא הוגשה בקשה להארכת המועד בצירוף תצהיר כדין ולא הוצגו טעמים מיוחדים המצדיקים את הארכת המועד, אין מקום להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, אשר הוגשה באיחור ניכר של שנים מאז נודע בפועל למבקשת אודותיו.

למעשה, די היה באיחור זה כדי לדחות את בקשת הביטול, אולם, נוכח נסיבותיו המיוחדות של המקרה, אבקש לבחון אף את יתר טענות המבקשת לביטול פסק הדין לאור טענתה לעינוי ועיוות דין שנגרם לה מהתנהלות המשיבה כלפיה ואי היותה בעלת הנכס נשוא התביעה.

ביטול מחובת הצדק