בש"פ 786/17 ואח', פלוני נ' מדינת ישראל

 לפניי ערר בהתאם לסעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט א' יקואל) במ"ת 16222-05-16 מיום 22.1.2017 בגדרה התקבלה חלקית בקשת העורר לעיון חוזר בתנאי מעצרו והוא הושם במעצר תחת פיקוח אלקטרוני; ובקשה ראשונה להארכת מעצרו של העורר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים.                                            

ההליכים עד כה

2. נגד העורר, יליד 1971, הוגש ביום 8.5.2016 כתב אישום המייחס לו עבירות של הטרדה מינית (ריבוי עבירות), לפי סעיף 3(א)(4) בצירוף סעיף 5(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998; מעשה מגונה במשפחה בידי אחראי על חסר ישע, לפי סעיף 351(ג)(1) בצירוף סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ומעשה מגונה בפני קטין בן משפחה, לפי סעיף 351(ד) לחוק. על פי עובדות כתב האישום, העורר נהג משך שנים להטריד מינית את בתו הקטינה ילידת 2002 (להלן: המתלוננת), כאשר באה לבקרו אחת למספר שבועות וללון בבתו. העורר היה מפנה למתלוננת התייחסויות חוזרות, המתמקדות במיניות. בנוסף, באחת ההזדמנויות העורר חיכך את איבר מינו על ירכה של המתלוננת, מעל לבגדיה, כשלגופו תחתונים וזאת תוך שהוא מנשק אותה בפניה ומעיר לה הערות מיניות. בהמשך, העורר אף חשף בפניה את איבר מינו.

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר במעשים המיוחסים לו. בנוסף, המשיבה טענה כי נגד העורר קמה עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ב) וסעיף 21(א)(א)(1)(א) לחוק המעצרים, זאת לאור אופיין וחומרתן של העבירות המיוחסות לו.

4. לאחר שהעורר כפר בקיומן של ראיות לכאורה, ביום 24.5.2016 קבע בית המשפט המחוזי (השופטת מ' ברנט) כי קיימות בעניינו ראיות לכאורה, בפרט נוכח העובדה כי המתלוננת עתידה להעיד בפני בית המשפט. העורר הופנה לשירות המבחן, והוגשו בעניינו מספר תסקירים, במסגרתם לא בא שירות המבחן בהמלצה לשחררו לחלופת מעצר, בעיקר לאור העובדה כי קיים סיכון להמשך התנהלות מינית לא מווסתת ופוגענית ולאור הנזק ששחרורו עלול לגרום למתלוננת. ביום 7.7.2016 קיבל, אפוא, בית המשפט המחוזי (השופטת ד' מרשק מרום) את בקשת המדינה והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, תוך שהוא מציין כי ייתכן שניתן יהיה לעיין מחדש בהחלטתו לאחר שהמתלוננת תסיים להעיד. ערר שהגיש העורר על החלטת בית המשפט המחוזי (בש"פ 5724/16) נדחה על ידי בית משפט זה (השופט י' עמית) ונקבע כי על אף שהחלופה שהוצעה מטעם העורר נראית אפקטיבית, קיים חשש להשפעה על תוכן עדותה של המתלוננת.

5. ביום 4.1.2017, ולאחר שהעורר הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר, הוגש תסקיר מעצר משלים בעניינו אשר בא בהמלצה להורות על שחרורו למעצר בית מלא בבית אביו. בהחלטתו מיום 22.1.2017, לאחר שבחן את התסקיר ולאחר שהתרשם מהמפקחים המוצעים, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר בפיקוח אלקטרוני ובפיקוחם של המפקחים המוצעים מטעמו, זאת נוכח שינוי נסיבות המצדיק בחינה מחודשת של מעצר העורר. בית המשפט ציין כי על אף המלצת שירות המבחן, מתסקירו נלמד על קיומם של גורמים מגבירים סיכון לא מובטלים, המעוררים קושי לייחס לעורר את מידת האמון הנדרשת לצורך העדפת האפשרות להורות על מעצר בית. מאידך גיסא, בית המשפט ציין כי העורר עצור מזה שמונה חודשים, ובמהלך תקופה זו לא נעשה כל ניסיון מצידו ליצור קשר עם המתלוננת. עוד צוין כי המתלוננת סיימה להעיד לפני המותב הדן בתיק העיקרי. אשר למפקחים שהוצעו – אביו של העורר ואחותו – נקבע כי האב לא יוכל לשמש כמפקח יחיד, אלא אך כמפקח נוסף, וזאת נוכח העובדה כי הוא שהה בחדר צמוד בעת ביצוע חלק מהמעשים המיוחסים לעורר. על כן, בית המשפט המחוזי קבע כי בנסיבות המקרה ניתן יהיה להשיג את מטרות המעצר באמצעות מעצר בפיקוח אלקטרוני ובשילוב מערך פיקוח אנושי, הטלת ערבויות כספיות ואיסור יצירת קשר או מגע עם קטינים בכלל ועם המתלוננת בפרט. תנאים אלו, יש בהם כדי לאזן נכונה בין האינטרס שבהגנת שלום הציבור, הקטינים והמתלוננת, לבין זכותו של העורר לפגיעה מידתית בחירותו.

           על החלטה זו הוגש הערר. יוער כי שחרורו של העורר למעצר בפיקוח אלקטרוני הותנה, בין היתר, בהפקדת סכום של 120,000 ש"ח במזומן, סכום אשר לא עלה בידי העורר לגייסו. על כן, נכון להיום העורר עודנו שוהה במעצר.

בש"פ 786/17

6. בערר שלפניי, העורר עותר לאימוץ המלצת שירות המבחן ולשחרורו לחלופת מעצר בבית אביו. לטענת העורר, החלטת בית המשפט המחוזי וקביעותיו ביחס למסוכנותו, מנוגדות לנסיבות ביצוע העבירות, אשר לטענתו מהוות "מעשה נקודתי שנעשה לכאורה". לגישת העורר, לא היה מקום להטיל מגבלות כה חמורות על מעצרו בפיקוח אלקטרוני, ובפרט האיסור על הימצאות קטינים בבית הוריו – הגבלה אשר לטענת העורר פוגעת קשות בו ובבתו השנייה וכן פוגעת באביו, שלא יראה את נכדיו. על כן, העורר עותר לשחרורו למעצר בית מלא. לחלופין, העורר מבקש כי תבוטל הערבות הכספית כתנאי לשחרורו למעצר בפיקוח אלקטרוני וכי לכל הפחות יופחת סכום ההפקדה הכספית. לעמדת העורר, העמדת סכום ההפקדה על 120,000 ש"ח מהווה חריג, אשר הלכה למעשה חוסמת את דרכו להשתחרר למעצר בפיקוח אלקטרוני.

7. המשיבה, מצידה, מתנגדת לשחרורו של העורר למעצר בית מלא. לגישתה, החלטת בית המשפט המחוזי מהווה איזון ראוי בין מכלול השיקולים, וביניהם המלצתו של שירות המבחן מחד גיסא, ומסוכנותו הגבוהה של העורר מאידך גיסא. המשיבה שבה ומדגישה כי המלצת שירות המבחן היא המלצה בלבד, וכי אין בית המשפט כבול אליה.