בש"פ 567/16, בש"פ 588/16, מאור ישראל מלול, רון שבח נ' מדינת ישראל

           ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת מ' ברק-נבו) מיום 10.1.2016 במ"ת 46519-10-15, בגדרה הורה על מעצרם של העוררים עד לתום ההליכים.

1. נגד העוררים הוגש ביום 23.1.2015 כתב אישום המייחס להם עבירות של ניסיון לרצח בצוותא חדא לפי סעיף 305(1) וסעיף 29(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); הצתה בצוותא חדא לפי סעיף 448(א) וסעיף 29(ב) לחוק; והשמדת ראיה בצוותא חדא לפי סעיף 242 וסעיף 29(ב) לחוק.

           על פי עובדות כתב האישום, במועד הרלוונטי פעלו בנתניה כנופיות יריבות: כנופיית זוארץ, אליה השתייכו העוררים וכנופייתו של ברוך בוקל (להלן: בוקל). מאבקי הכוח בין שתי הכנופיות גבו את חייהם או גרמו לפציעתם של חלק מחברי הכנופיות או מקורביהם, בסדרת אירועים במהלך השנים 2014 ו-2015, כמפורט בכתב האישום. עובר לאירוע מושא כתב האישום, גמלה בליבם של העוררים החלטה להמית את בוקל, ולשם כך הצטיידו באקדח, תחמושת, מסכת צמר, ורכב גנוב. ביום 29.8.2015, אחד מהעוררים או מי מטעמם צילם את ביתו של בוקל באמצעות טלפון נייד. בוקל עצמו, נמנע מלצאת מביתו משך כשבועיים לפני כן, מחשש שיתנקשו בחייו.

           ביום 30.8.2015, בסמוך לשעה 09:50, יצא בוקל מביתו של קרוב משפחתו, גבי פלאח, ורכב על קטנוע לכיוון ביתו. העוררים ארבו לו בדרך, כאשר העורר בבש"פ 567/16 (להלן: מאור) נוהג ברכב הגנוב, והעורר בבש"פ 588/16 (להלן: רון) יושב במושב האחורי. העוררים נסעו בסמוך לבוקל על מנת לפגוע בו, כאשר בדרך מקרה, נסע מאחוריהם מקורבו של בוקל (להלן: משה), שקודם לכן הסיע את בוקל אל ביתו של פלאח. בשלב מסויים האיצו העוררים את מהירות נסיעתם, פגעו בעוצמה בחלקו האחורי של קטנועו של בוקל, והעיפו אותו מהקטנוע. מיד לאחר מכן, בלם מאור את הרכב, ורון יצא מהדלת האחורית כשבידו אקדח טעון ועל פניו המסכה. מאור נסע לאחור במטרה לדרוס את בוקל, אך נתקע ברכבו של משה. רון התקרב לכיוון בוקל במטרה לירות בו, אך הלה קם על רגליו ובין השניים התפתח מאבק פיזי שמטרתו הייתה להשתלט על האקדח. רון ירה לבוקל בירכו, אך הלה המשיך להיאבק עד שהשיג שליטה על האקדח והסיר מפניו של רון את המסכה. רון נמלט לתוך הרכב הגנוב, ומאור יצא כשבידו נשק אחר, תוך שהוא מכוונו לעברו של בוקל, בעוד בוקל מכוון את האקדח שחטף מרון לעבר העוררים. לאחר מכן, העוררים נמלטו מהמקום, ומשה הסיע את בוקל לבית החולים לניאדו שם אושפז למספר ימים במחלקה לטיפול נמרץ. כשעה לאחר מכן, העוררים הציתו את הרכב הגנוב על מנת להסוות את זהותם. העוררים רכשו כרטיסי טיסה לרומניה, ונעצרו בשדה תעופה בן גוריון ביום 3.9.2015.

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד העוררים, הוגשה בקשה למעצרם עד לתום ההליכים בטענה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם, ובין היתר: ראיות שונות אודות הכנופיות ועברם המשותף; תיעוד של חלק מהאירוע שנקלט במצלמת אבטחה ביתית, בו לא ניתן לזהות את העוררים; תוצרי חקירה סמויה שנערכה במהלך אשפוזו של בוקל, הכוללים הקלטות של בוקל כשהוא מספר למקורביו אודות פרטי האירוע ואודות זהותם של העוררים כמי שתקפו אותו (יוער כי בחקירתו במשטרה, טען בוקל כי אינו יודע את זהותם של התוקפים); עדותם של עדי ראייה (כולל עדותו של משה); ממצאי דנ"א ממאור ורון שנמצאו על המסכה שנשארה בזירה; ראיות ביחס לגניבת הרכב עובר לאירוע, ולהצתתו לאחריו; עדות של סוכנת נסיעות אודות הנסיבות החשודות בהן רכשו העוררים את כרטיסי הטיסה לרומניה; מחקרי תקשורת היכולים ללמד על תיאום בין העוררים; תיעוד רפואי של רון, המעיד על חבלות התואמות את אלו שנגרמו לו במאבק עם בוקל; התנהגות מפלילה של העוררים במהלך חקירתם; תיעוד של עימות שנערך בין רון לבין בוקל.

3. בהחלטתו מיום 28.12.2015, התייחס בית משפט קמא לטענותיהם השונות של העוררים בנוגע לראיות שהוצגו:

           (-)     העוררים טענו כי העובדה שבוקל טען במשטרה כי אינו יודע מי תקף אותו מעיד שהם אינם התוקפים, מאחר שראה את פניהם של התוקפים ומכיר אותם. בית המשפט דחה את הטענה וקבע כי אין לייחס חשיבות לעדות זו של בוקל, מאחר שמטעמים השמורים עמו בחר שלא לשתף פעולה עם המשטרה, גם ביחס לשאלות שהתשובות עליהן ברורות. מנגד, משיחותיו של בוקל, שהוקלטו במסגרת החקירה הסמויה, עולה בבירור כי הוא מכיר את כל פרטי האירוע, כולל את זהותם של העוררים כתוקפים. מההקלטות עולה כי בוקל ידע, או לפחות חשד, שמצותתים לשיחותיו במהלך אשפוזו, ולכן נקבע כי יש להתייחס לתוכן ההקלטות בזהירות. עוד נקבע כי איכותן של ההקלטות אינה תמיד משופרת, ולעיתים קיים קושי בזיהוי הדובר ובפיענוח תוכן השיחות, מה עוד שבחלק מהשיחות בוקל ומקורביו דיברו בקודים שפוענחו במהלך החקירה. לסופו של דבר, נקבע כי השיחות מעידות ברמת וודאות מספקת לשלב דיוני זה כי בוקל זיהה את המשיבים כמי שתקפו אותו.

           (-)     העוררים טענו כי נראה שהתוקפים התכוונו לפגוע בקרוב משפחתו של בוקל, גבי פלאח, מביתו יצא בוקל באותו בוקר, אלא שלעוררים אין כל מניע לפגוע בגבי פלאח. נקבע כי אין תזה זו מעלה או מורידה מעוצמת הראיות, מכיוון שגם גבי פלאח משתייך לכנופיה של בוקל, כך שלעוררים מניע זהה לפגוע בשניהם.

           (-)     ביחס לדנ"א של שני העוררים שנמצא במסכה, בית המשפט ציין כי בסרטון המתעד את התקיפה לא ניתן לזהות בברור כי התוקף חבש מסכה או כי בוקל הסיר אותה  במהלך התקיפה. המסכה נתפסה בביתו של מאיר, דודו של בוקל (להלן: מאיר) מספר שבועות לאחר האירוע. נקבע כי יש לייחס לראיה זו משקל מועט בהתחשב בכל אלו: המסכה לא נתפסה בזירת האירוע; זמן רב חלף בין מועד האירוע לבין המועד בו נתפסה המסכה; מאיר העיד כי אסף מהזירה כובע גרב, אך לא ידע לתת בו סימנים או להסביר מדוע הוא משוכנע שהמסכה שנתפסה ברשותו הינה אותה מסכה שאסף מהזירה; לא ניתן הסבר להימצאותו של דנ"א של שני העוררים באזור הפה של המסכה, בנוסף לדנ"א של אדם שלישי כאשר רק רון חבש את המסכה במהלך האירוע; משקלו של דנ"א שנמצא בחפץ נייד נמוך מזה שנמצא בחפץ נייח. עם זאת, בית המשפט דחה את ההסברים שהוצעו על ידי העוררים להימצאות הדנ"א במסכה.